איזה ערך למעשי האדם אם הכל נקבע כבר?

שלום רב

בענין הפרטי שנקטת כדוגמא, כחיפוש זיווג, וכן הוא בשאר הפרטים כהשתדלות אחר פרנסה, הרי שאף שנגזר לנו המציאות מ"מ מה שאנו עושים השתדלות הוא כי כך הוא רצון הבורא, שנעשה השתדלות על ענינים אלה, והוא בכלל המצוות, שמכיוון שרצה הקב"ה לזכות את ישראל ולתת להם שכר טוב בעולם הבא,

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, אף שברור הדבר שאין להקב"ה מכך כל תועלת, וככתוב אם צדקת מה תתן לו, ומן הטעם הזה ציוותה התורה להשתדל במציאת הזיווג כמצוה שנקבל שכר על כל השתדלות בכיוון הזה. אף שהקב"ה יודע מראש את כל העתיד, אין הדבר מחייב שאנו נבחר לעצמנו כפי הידוע לו, ואף שהדבר נראה לכאו` כסתירה, [ידיעה או בחירה?],

מ"מ כבר ביאר הרמב"ם וגדולי הראשונים, שמושג הידיעה כפי שהוא מקובלת אצלינו [ידיעה מראש את העתיד] אכן סותרת את מושג הבחירה, אולם `ידיעת הקב"ה` אינו מושג אנושי כלל ואין אנו יודעים כלל מהות ידיעה זאת, ולכן אי אפשר להקשות סתירה ממושג `בחירה` אנושית למושג `ידיעה` לא אנושית, וכדברי הרמב"ם כתוב גם בזוהר הק`.

ולפי זה כשהאדם לא עושה כפי רצון הבורא ממנו, ובוחר בדבר שהוא הפוך מהכתוב בתורה ומצוות, אכן יכול לקלקל לעצמו, ללא שיוכל לתלות את התוצאה הסופית בידיעה המוקדמת של הקב"ה לכל מה שיהיה. אקוה שהדברים ברורים, ואם לא, אפשר ללבן את זה פעם נוספת, ולהוסיף בזה פנים נוספים -

מנשה ישראל.