מהם ספרים חיצוניים?

שלום

בתנ"ך נכללו אך ורק ספרים שנכתבו בנבואה, או ברוח הקודש, ספרים אלה שציינת לא נכתבו ברוח הקודש, ולכך לא נכללו בכתבי הקודש, והאמת הוא שבזמן בית ראשון היו מגילות אלה כתובות בלשון הקודש, אולם מאחר וכשקבעו הנביאים בתחילת בית שני את מסגרת כתבי הקודש, והוציאו את אלה מהכלל, הזהירו שלא לעיין בספרים אלו שלא נכתבו ברוח הקודש, אלא בדרך עראי ללמוד משם איזה דבר מוסר, וכמבואר בתלמוד (סנהדרין ק עמוד ב), ולכן לא נכתבו כשאר הספרים, ומתוך כך לא נשאר בידינו כיום אלא התרגום היווני לספרים אלו. ובאנציקלופדיה תלמודית כרך טו, חכמות חיצוניות ליקטו כל הנאמר בעניין זה בדברי חז"ל, והנה:

"רב יוסף אמר ספר בן סירא אסור לקרותו, והקורא בו כקורא בספרי מינים, וכן אמרו בירושלמי: הקורא בספרים חיצונים כגון ספר בן סירא וספרי בן לענה, או בן תלגא, ועליהם נאמר ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר, שכל המכניס לתוך ביתו יותר מעשרים וארבעה ספרים מהומה הוא מכניס בביתו, ואמרו:

אמר הקב"ה כ"ד ספרים התרתי לך, היזהר ואל תוסיף עליהם, למה עשות ספרים הרבה אין קץ, כל מי שקורא פסוק - או ספר - שאינו מכ"ד ספרים, כאילו קורא בספרים חיצונים, והוא בכלל מה שאמרו הקורא בספרים חיצונים אין לו חלק לעולם הבא.

בבבלי אמרו בטעם האיסור לקרוא בספר בן סירא שהוא מפני שיש בו דברים כגון מי שיש לו זקן בתואר זה או זה סימן שאותו אדם הוא כך וכך וכדומה, והם דברי הבאי ובאים על ידם לביטול, אף על פי שאין בו דברים המביאים את האדם לידי כפירה, כיון שיש בו דברים המביאים את האדם לידי ביטול שלא להישען על השם, שאין דרכיו של אדם בידי המקום ואין מועיל לבקש רחמים עליהם אלא כפי יצירתו, אסור לקרותו. ויש שכתב שאין בהם טעם ולא תועלת אלא איבוד הזמן בדברים בטלים.

כתבו ראשונים שבבן סירא היו שטעו והוסיפוהו לתנ"ך, אחר שיש בו פסוקים כדוגמת משלי, ויש בזה בזיון לכתבי הקודש, שאין לנו אלא עשרים וארבעה כתבי הקודש שנאמרו ברוח הקודש, ואחרונים ביארו שספר בן סירא צירפו המינים לספרי התנ"ך שיש בו ענינים ופסוקים כמו במשלי שלמה, ואינו דומה לו אלא כקוף בפני אדם, שזה נאמר ברוח הקודש וזה נאמר מדעתו, ולכן נקראים ספרים חיצונים, ואנו אין לנו אלא כ"ד ספרי הקודש וחלילה לחבר אליהם אפילו פרק אחד חוץ מהם, ולפיכך אין לו חלק לעולם הבא, שיש בזה בזיון לכתבי הקודש".

בהצלחה – מנשה ישראל