דקדוק כחוט השערה בעולם הבא

בס"ד

שלום וברכה,

הקב"ה בדקדק כחוט השערה רק עם הצדיקים שהגיעו לדרגה גבוהה כל כך, שהם חושקים באתגר הזה כלוחמים בקרב. כפי שאמר רבי עקיבא לתלמידיו, שכל ימיו היה מצפה לקיים מצוות קידוש השם במותו. ושכרם הנצחי לעולם הבא לא יסולא בפז.

אך ודאי שהקב"ה מבין את לבנו ואת יכולותינו, ולא מצפה מאתנו יותר מהבנתנו, כפי שמדריכים רבותינו.

היצר הרע הרבה פעמים מטעה אותנו לחשוב שה' מצפה מאיתנו ליותר מידי, הרבה יותר ממה שאנחנו באמת יכולים. אבל חז"ל לא תיארו לנו עולם שבו ה' מדקדק עם בריותיו במידת הדין. להיפך, חז"ל אמרו במפורש שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין, ולכן ה' בראו במידת הרחמים. כבר אמרו חז"ל שאין הקב"ה מדקדק עם הבריות מעבר לכוחם והבנתם, הנה המקור לדבריהם - (שמות רבה לד, א): "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואינו מבקש אלא לפי כוחן". עוד אמרו חז"ל (בבא בתרא, דף טז, עמוד ב): "שאין אדם נתפס בשעת צערו". כלומר אין שופטים אדם בשעת צער וכעס, כי אין מחשבתו צלולה. גם בהלכה אנו מוצאים שאין דומה מי שחוטא לתיאבון למי שחוטא להכעיס. ה' מבין את בריותיו ונוהג עם כל אדם לפי דרכו ויכולתו באופן האישי ביותר. 

לחשוב את ה' לרחוק מליבנו היא עצת היצר הרע, שנועדה להרחיק אותנו מה' ולהכשיל אותנו בכעס ושנאה. הנביא אומר(שמואל א', פרק טז, ז): "כי האדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב". זה אומר ש-ה' רואה אותנו מבפנים, עמוק בתוך הלב, ולא רק מבחוץ.

הקב"ה הוא נותן התורה, עליה נאמר "דרכיה דרכי נועם - וכל נתיבותיה שלום". התורה אשר לימדה "ואהבת לרעך כמוך", "לפני עיוור לא תיתן מכשול", "לא תלך רכיל בעמך", "לא תחמוד", "ואהבתם את הגר", וכו' וכו'. כיצד ניתן לחשוד בקב"ה שהוא אינו מוסרי? והרי כל המוסר והרחמים שלך מגיעים אך ורק ממנו יתברך.

הבה נשאל כל אדם: מי הוא אשר נתן לך את כל הרחמים שיש לך על עצמך ועל אחרים? הרי ישנם בעולמנו אנשים אכזרים שאין להם רחמים על אחרים. גם לבעלי חיים אין רחמים על בני מינם (חתול לא חש רחמים על חתול שנדרס על הכביש). רחמים הם משהו מיוחד שניתן בלב האדם מאת אלוקים - הוא אבי כל הרחמים, וכל הרחמים מגיעים רק ממנו יתברך, וליהודים נתן רחמים מרובים! הוא הנקרא בלשון חז"ל בשם "רחמנא", המרחם, ובתורה נאמר עליו "ארך אפים ורב חסד". אף עמו ישראל נקראים "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים".

מכאן עלינו ללמוד שהוא יתברך ודאי הרבה יותר רחמן מאיתנו, שהרי הוא מקור כל הרחמים, ורק בזכותו אנו מסוגלים לרחם. 

כל אכזריות או קושי לב שעשוי אדם לייחס חלילה לבורא - נובע רק מחוסר ידיעה על מעשיו, כי העולם הזה נסתר ולא מובן, חלק קטן מגלגולים רבים שאת תחילתם ואת סופם איננו יודעים. כשנגיע לעולם הבא, לעולם הנשמות, ונראה את העולם האמיתי, נבין שהוא יתברך אכן רחום וחנון יותר מכל אדם, ויותר מכל מה שיכולנו לשער.

עלינו להאמין שהקב"ה שהוא רחום וחנון, אשר נתן לנו את היכולת לרחם, הוא ודאי יודע כל מה שאנו יודעים, ומבין כל מה שאנו מבינים, והוא מרחם יותר ממה שאנו מרחמים, כי הוא אבי כל הרחמים, ורק ממנו כל הרחמים שלנו מגיעים. ואם בכל זאת פעל בעולמו כפי שפעל, עלינו לבטוח שזו היתה הברירה היחידה, ולא לשכוח לרגע שהעולם הזה הוא זמני, והיעד האמיתי של הנשמות היא העולם הבא.

אנשים רבים בעולם הזה דומים לילדים קטנים שרוצים עוד ועוד סוכריות וממתקים, וגם אם יסבירו להם שהסוכר הורס את השיניים ומזיק לבריאות, ויוצר תאווה לאוכל וגורם להשמנה, הילדים לא יקשיבו לכל ההסברים המלומדים הללו, כי אם ימשיכו לדרוש ממתקים ויבכו כאשר יוגבלו. גם אנו בעולם הזה דומים לאותם ילדים אשר דורשים חומריות, ולא מבינים שיום אחד נביט על הדברים אחרת מן העולם הבא, בתור נשמות, ואז נראה את גודל טעויותינו. הקב"ה מתנהג איתנו בצורה הטובה ביותר בשבילנו, גם אם לעיתים נראה לנו כאילו הוא לא מתחשב בנו, הרי הוא נוהג כאב אוהב כלפי ילדיו, וכמו כל אב אוהב, הוא עושה את הטוב ביותר עבור ילדיו גם כשאינם מבינים זאת. חפשי בגוגל את החוברת "שיחה גורלית", ותמצאי תשובות לכל שאלותיך בעז"ה.

לגבי הענישה - אלוקים אינו כועס או מעניש כדי לנקום. כל מעשיו של אלוקים נועדו לטובה. כאשר אלוקים מצווה אותנו בתורה הקדושה להתרחק ממעשים רעים ולקיים מצוות - הרי זה לטובתנו הרוחנית, כי החטאים פוגמים בנפשנו. למה הדבר דומה? לאב שיאמר לנו לא לזרוק אבנים על חתולים, ויעניש אותו לא כדי לנקום חלילה אלא כדי לעקור ממנו מידה רעה בנפש. 

התורה הקדושה היא ספר הוראות היצרן שמלמד אותנו את החוקים הרוחניים שבבריאה. כשם שאדם מכניס את ידו לאש, ויכווה, כך אדם שעוסק בעריות יכווה מזה. אלוקים מנסה למנוע אותנו מלהזיק לעצמנו ונשמתנו.

אפילו הייסורים נועדו לטובתנו: כשם שבעולם הזה כל חולה רוצה להתרפא ממחלתו, ומוכן לשלם על רפואתו ואף מודה לרופא שמנתח ומכאיב לו, כך גם כל נשמה מודה ליוצרה בעולם הבא על הייסורים שקיבלה, כי היא מבינה את תכליתם להטיב לה ולתקנה. ראי במאמרי "מדוע אלוקים ברא את הגיהנום?"

https://www.hidabroot.org/article/211728

https://www.hidabroot.org/question/224154

כל מרדף אחרי הנאות זמניות ואנוכיות מזיק לנפש, ומוסיף לאדם ייסורים שהתורה רוצה למנוע. כך לדוגמה - בזוגיות טובה על פי התורה הקדושה זוכה האדם להנאה אמיתית וחיבור אמיתי עם אשתו, אך בפריצות האדם מגיע למיאוס בחיי הנישואין ולגירושין. כך שהבורא יתברך אינו בא "סתם כך" כדי לאסור עלינו איסורים, אלא כדי להדריכנו לחיים טובים ומאושרים יותר גם בעולם הזה, וגם לחיי הנצח של העולם הבא.

לסיכום חשוב שתקרא במאמרי: "אל תתייאש ואל תשנא את עצמך":

https://www.hidabroot.org/article/2638

בפרט חשוב שתקחי משם את המשל של החפץ חיים עם אוסף היהלומים.

בברכה,

דניאל בלס