מחיית עמלק

שלום וברכה,

כל עמלקי שקיבל על עצמו לקיים שבע מצוות בני נח (לא לרצוח, לא לגנוב וכו') כלל לא נהרג על פי ההלכה (רמב"ם, הלכות מלכים, פרק שישי). הריגה של עמלקי, היא הריגה של אדם אכזר - רוצח ואנס, שלא מוכן לשוב בתשובה ממעשיו הרעים שנוגדים צלם אדם.

יש טעם רוחני עמוק יותר הגלום בכל מצווה בתורה, אף ללא הטעם החיצוני וההיסטורי שנקשר בה. כך גם מחיית זכר עמלק, בפנימיותה היא מצווה רוחנית שנוגעת לעקירת הרע מקרבנו - התכונות הכפרניות וההרסניות של עמלק, מצווה זו נקשרה מאוחר יותר במחיית העם העמלקי שייצג את התפיסה השלילית שיש לעוקרה, ולפיכך היה יכול להעשות כלפי כל עם שבחר בתכונות סדומיות אלו כאידיאולוגיה.

 אולם עמלקי שהתגייר יוכל ללמוד תורה, כפי שסיפרו חז"ל בדעה אחת בגמרא: "מבני בניו של המן הרשע לימדו תורה בבני ברק" (גיטין דף נז, ב). המן הרשע היה כידוע מבני עמלק, אך צאצאיו שהתגיירו הפכו למלמדי תורה. זו ראיה לכך שהמצווה להשמדת עמלק הנה בראש ובראשונה מצווה רוחנית נצחית, של השמדת תכונות העמלק, ולפיכך אינם חלים על גוי שלא מייצג תכונות אלו. בנוסף, מצוות התורה אינן זמניות, כך שמחיית עמלק נוגעת לתיקון רוחני שבכל דור ודור.

זו פנימיותה של מצווה זו: עקירת הרשע שמוסר נפשו כדי למרוד במוסר התורה. העם העמלקי בחר למלא את תפקיד זה היטב בדור המדבר, כאשר רדף באכזריות דווקא את החלשים שבבני ישראל, את הזקנים והנגררים בדרך, והתעלל בנו מתוך "מסירות נפש" של ממש, לא בשביל כסף או זהב, אלא מתוך מטרה להלחם בעיקרי אמונתנו.

מכאן נוכל להבין ש"עמלק" הוא שם מייצג למידות אכזריות ומרידה במוסר התורה. כשם שצריך להתרחק ממידת סדום, כך התורה דורשת להילחם בעמלק שבכל דור, ובראש ובראשונה לבער את העמלק שבתוכנו.

תיאורטית, אם לא היה עם עמלקי, היתה מצווה פנימית זו נקשרת לעקירת הרוע מקרבנו באופן שונה, או על ידי מחיית עם רשע אחר שהיה מזדמן לייצג רוע זה בהיסטוריה.

 בברכה,

דניאל בלס