מדוע צריך להודות לקב"ה על החיים?

בס"ד

שלום וברכה,

הקב"ה לא חייב היה לתת כל כך הרבה מתנות, כפי שנתן. האדם יכל לחיות היטב גם עם עין אחת ואוזן אחת, ללא ראייה צבעונית, ללא חוש טעם מפותח, ללא הנאה מוזיקלית ועוד. כל אלה הן מתנות שמעידות על אהבה.

גם כאשר ה' דורש אותנו לעבודת התורה והמצוות - הרי זה לטובתנו, כדי להפוך אותנו לאנשים טובים וצדיקים, שיזכו לשכר נצחי לעולם הבא על גבורתם. הכול אפוא נעשה באהבה גדולה מאוד.

הביטי כי ברגע זה ממש, פועלים בתוך גופך מיליוני מערכות גאוניות בתחכומן:

- גופך בנוי ממיליארדי אטומים שפועלים בתיאום, אפילו התא הקטן ביותר שיש באצבע שלך מורכב יותר מכל מערכת התחבורה בעיר ניו יורק. 

- הידיים שלך הם מנופים מורכבים מלאים פרקים תואמים שמאפשרים לך לתפקד בחיים. 

- בכל אחת מן העיניים שלך יש יותר מ-120 מיליון קולטני אור, המאפשרים לך לקבל תמונה חדה וצבעונית של המציאות סביבך. - בכל יום הלב שלך מעביר 8000 ליטרים של דם בתוך גופך - פירוש הדבר כי בשלושה ימים משאבת הלב שלך היתה מסוגלת למלא בריכת שחייה! אך כל כך הרבה ליטרים של דם דורשים ניקוי רעלים תמידי, ולכן בכל דקה שעוברת הכבד שלך מסנן 2 ליטר של דם מרעלים. 

- המח שיש בראשך הוא פלא הבריאה, ובכל היקום כולו לא נברא מחשב מתוחכם כל כך - מוחך מפעיל 100 מיליארד נוירונים (תאי עצב) - מספר זה גדול יותר מכל הכוכבים שיש בגלקסיה, וכולם פועלים בתיאום מושלם כדי לאפשר לך לראות לשמוע לנוע לדבר ולחשוב. ואין כאן המקום לתאר את כל התהליכים המדהימים והמורכבים שפועלים בגופך.

ויושם לב לעובדה שכל המערכות המדהימות הללו - הן רק הכלי החיצוני שניתן לך בעולם הזה, כדי שהנשמה שלך תוכל להפעיל את הגוף כמו נהג ברכב. 

מי מאיתנו היה מוכן תמורת מיליון דולר לוותר על מאור עיניו (או אפילו רק על ראייה צבעונית של המציאות), על יכולת השמיעה, חוש הטעם, המישוש, שתי ידיו או על שתי רגליו? אפילו אדם שינסה רק יום אחד לקשור את שני אגודליו יגלה מהר מאוד עד כמה הוא נצרך להם; אדם שיעטה על ידיו כפפות יגלה כמה הציפורניים חסרות לו במהלך היום. אך מי מאיתנו נתן אי פעם את הדעת להודות על אגודל או ציפורן?

כל אחד מאיתנו קיבל אלפי מתנות חינם מהקב"ה, שכל אחת מהן שווה מיליונים. כל אצבע היא מערכת מופלאה בתחכומה שרק כדי לחקותה באופן מלאכותי - נדרשים טובי המדענים והלוגיסטיקנים, שעדיין לא מתקרבים למקור... כמה מאיתנו יודעים להעריך את כל המתנות הללו, לפני שאנו מבקשים עוד?

ילד מפונק נוהג להתלונן כי אינו יודע להעריך את כל המתנות והאהבה שמרעיפים עליו הוריו. אך אם נביט בעין ישרה על מציאותו של האדם, נמצא שהוא חי ברווח יותר מכל בעלי החיים בעולם, והרבה יותר ממה שהוא נזקק כדי לשרוד, וכל זה נובע בשל אינספור טובות חינם שהבורא הרעיף עליו. 

הבורא יתברך לא היה חייב לברוא את כל עצי הפרי שיש בעולם, ולא את כל סוגי החומרים שיש בקרקע, וגם לא את כל מגוון בעלי החיים בטבע. האדם היה יכול לשרוד גם עם עין אחת ואוזן אחת, וללא ראייה צבעונית של המציאות. אך הבורא נתן לאדם מעל ומעבר כדי שיהנה מהבריאה.

העולם הוא בעיקרו וברובו טוב, באמת שלא חסר על מה להודות, ובמה לראות את טובו של ה' במציאותנו.

הקב"ה העיד בתורתו על הבריאה: "וירא אלוקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד" (בראשית א, לא). זו תפיסת האמת של המציאות.

אם אדם ישווה עצמו לחתול חסר-בית, אין ספק שיגלה שקיבל אלף מתנות-חינם שאין אותם לחתול זה, ובראשן מתנת השכל וההגיון הישר שמאפשרת לו את השגת האלוקות. האדם המתבונן יוכל למצוא אף בסבלו תכלית שנועדה להטיב עבורו. כך נהג רבי עקיבא לומר (ברכות דף ס, א) "לעולם יהא אדם רגיל לומר, כל דעביד רחמנא לטב עביד (כל מה שעושה הקב"ה - הוא עושה לטובה)".

הרי כל רע במציאות איננו רע-בעצם, כי אם רק העדר של טוב. עיוורון הוא העדר של ראייה, מחלה היא העדר של בריאות. כך שהבורא לא יוצר רע, כי אם מונע מטובתו לעתים - לפי התיקונים שנדרשים לנשמות. אך תמיד יש יותר טוב בעולם מאשר רע, אחרת לא היינו שואלים מדוע יש רע בעולם, אלא תוהים מדוע יש טוב! טבעו של השכל לשאול על היוצא מן הכלל.

יש לזכור שהקב"ה יתברך לא משיג דבר מאיש. הוא הרי יוצר כל המציאות כולה, ולא ניתן להעניק לו דבר משל עצמנו, כי כל מה ששלנו - ניתן ממנו.

כך אמרו חז"ל: תן לו משלו שאתה ושלך שלו. ה' דורש מאדם להתקין מזוזה, רק לאחר שנתן לו בית. ה' דורש מאדם לערוך ברית מילה לבנו, רק לאחר שנתן לו בן. ה' דורש מאדם להניח תפילין, רק לאחר שנתן לו יד. ה' דורש מאדם לשמור על טהרת העיניים, רק לאחר שנתן לו עיניים. וכן בכל דבר ודבר שה' דורש מאיתנו מצווה כלשהי, הוא רק לאחר שה' נתן לנו מתנה ששווה אלף אלפי מונים יותר ממעשינו.

לכן, אצל הקב"ה לא קיים מושג של רוע או אכזריות ח"ו, כי הרי כל מה שהקב"ה עושה - הוא עושה אך ורק למעננו ולטובתנו, גם כשמונע מאיתנו טובות (החטאים פוגמים בנשמתנו, ומונעים את ההנאה הגדולה מכל - שהיא קרבת ה' בגן עדן. בדומה לרופא מנתח, כך ה' מעביר לעתים את הנשמה ייסורים ונסיונות שונים שנועדו לתיקונה הרוחני, כדי שתזכה לאושר ושכר נצחיים בעולם הבא).

אך יותר מכל צריכים אנו להודות על כך שה' לא הפקיר אותנו בעולמו, אלא נתן לנו את המתנה הגדולה מכל, והיא תורתו הקדושה - אשר מחנכת אותנו כיצד להיות אנשים טובים וצדיקים, ולזכות לקרבתו הנצחית של הקב"ה - שהיא העונג הגדול מכל העינוגים האפשריים. ראה לדוגמה בהרצאתו של הרב זמיר כהן על "השבת - מקור הברכה":

https://www.hidabroot.org/video/61051

ועל מצוות במאה ה-21:

https://www.hidabroot.org/video/60834

לעצם השאלה, למה אלוקים ברא את האדם, נא לראות את התשובה הבאה:

https://www.hidabroot.org/he/article/109596

אב שאוהב את ילדיו, רוצה שילדיו יתבגרו ויהיו לאנשים עצמאים, ישרים וצדיקים בזכות עצמם.

כך להבדיל, הקב"ה רוצה שהנשמות שברא יזכו להגיע למידת הגבורה בכוחות עצמן, וכך יזכו לקירבתו בזכות ולא בחסד-חינם.

ה"משחק" נועד לייצר גיבורים. גיבורים לא "בכאילו", אלא גיבורים באמת.

בברכה,

דניאל בלס