מדוע מפרשים כל דבר?

שלום וברכה,

בספר התורה מוזכרים החוקים, אך לא נאמר כיצד מקיימים אותם. כך לדוגמה נאמר בתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" - אך בשום פסוק לא נאמר מה כותבים במזוזה!

בספר התורה לא נמצא ביאור מהי בעצם מזוזה? או מהי ציצית? או מהם תפילין? או מהי כתובה? או כיצד שוחטים? או כיצד עורכים ברית מילה? או כיצד מקדשים? או אפילו מהן המלאכות האסורות בשבת?

כל תרי"ג מצוות מתועדות בספר התורה, אך לא נאמר כיצד לקיימן. זאת מאחר שההוראות נמסרו לבני ישראל בעל פה. משה רבנו קיבל מפי ה' הדרכה מעשית כיצד לקיים את מצוותיו, ומשה רבנו לימד את בני ישראל, הסביר להם מהי מזוזה ומה כותבים בה, כיצד נראות תפילין ומהן הפרשיות שבתוכן, מה עורכים קידושין ומה נוסח הכתובה, כיצד עורכים שחיטה, מהן 39 אבות המלאכה האסורות בשבת ועוד. בלעדי הדרכה זו - אין כל אפשרות לקיים את המצוות הכתובות בתורה.

זו היא למעשה התורה שבעל פה: ביאור ופירוט כל תרי"ג המצוות המובאות בתורה שבכתב, כיצד מקיימים אותן הלכה למעשה.

התורה שבכתב היא להבדיל אינספור הבדלות - כמו "אינדקס" לכל ההלכות שבעל פה. עם ירידת הדורות נוצר מצב שבו נכתבה התורה שבעל פה במשנה (לפני 2000 שנה בידי רבי יהודה הנשיא), וכך התרבו הספרים. אך עדיין - כל ההלכות בתורה שבעל פה מבוססות על התורה שבכתב, ואינן באמת מופרדות ממנה.

ההוכחות לתורה שבעל פה מגיעות בשני מישורים עיקריים:

- בעצם העובדה הפשוטה ביותר שהתורה לא מסרה אף פירוט למצוות המעשיות, אלא רק מזכירה את עצם קיומן (באף מקום בתורה לא הובהר מהי מזוזה, או מהי ציצית, או מהם תפילין, או מהי כתובה, או כיצד שוחטים, או כיצד עורכים ברית מילה, או כיצד מקדשים וכו' וכו'). מה שמוכיח כי ההוראות נמסרו לבני ישראל בעל פה. על הוכחות לתורה שבעל פה ומקורה (פסוקים ועוד) יש לקרוא במאמר הבא:

https://www.hidabroot.org/article/130320

- בעצם העובדה שהתורה מחייבת את העם לשמוע להוראות החכמים שבכל דור. הנה מאמר על סמכות החכמים מן התורה:

https://www.hidabroot.org/he/article/2587

כל מה שמסרו לנו החכמים, הם מסרו על פי התורה הקדושה, ולא מדעתם חלילה. 

התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מדור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל. עליהם נאמר בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מדבריהם ימין ושמאל".

בלעדי החכמים, לא היינו יודעים כיום האם מותר או אסור להדליק נורת חשמל בשבת, או לנסוע במכונית ביום השבת, ואינספור הלכות שדורשים שיקול דעת וידע נרחב במקורות. לשם כך יש לנו רבנים גדולי ישראל בכל דור שפוסקים את ההלכה.

חשוב להבהיר שהחכמים לא "ממציאים" הלכות חלילה, אלא קובעים תקנות וגדרים להלכות קיימות, ולכן יש מצוות שנקראות "מצוות דרבנן" (כלומר מצוות שפסקו החכמים לשמירת התורה), ומצוות שנקראות בשם "מצוות דאורייתא" (כלומר מצוות שהצטוונו בהן כבר במתן תורה). 

כמו כן, חשוב להבין שמחלוקות בנושאים אלה אין פירושים שיש רב שצודק ורב שטועה. אלא ישנו מושג של מצוות שהן לקולה ולחומרה, כך שהקב"ה נתן מראש אפשרות לחכמים להקל או להחמיר באותן מצוות. 

יש מחלוקות רק בפרטי מצוות שבהם רצה ה' מראש שיחלקו בהם חכמים, ולכן נתן מקום לשני פירושים כדי שיוכלו להקל או להחמיר בהן. כמו להבדיל מחוקק שקובע בחוק שהעונש לגנב הוא בין 3-5 שנים, והשופטים בכל דור יכולים לחלוק ביניהם האם להעניש גנב לפי המקסימום או המינימום. 

כשיש ספק בגמרא או במשנה או בין רבנים, פירוש הדבר שה' רצה שיהיה את הספק הזה כדי שיהיו שתי דרכים לקיים את התורה במצוות אלה. כלומר יש אפשרות מהתורה ללמוד את המצווה לחומרה ואפשרות לקולא. ושתי האפשרויות הן רצון התורה, ומשתמעות מהתורה. ובכל דור יכלו חכמים להקל או להחמיר ע"פ התורה ודרגתו של הדור. עם ירידת הדורות נדרשו חכמים לתקן תקנות וגזירות כדי לשמור על התורה (כך נאמר ע"פ התורה "ועשיתם משמרתם למשמרתי"). רצון התורה שיגדרו גדירות כדי לשמור על מצוותיה בכל דור, כי ה' קורא כל הדורות מראש. ולכן לא שייך לומר "טעות" בענייני הלכה, ומסיבה זו לא תשמע רב פוסק מעדה אחת שאומר לרב פוסק מהעדה השנייה שהוא חוטא וכופר חלילה. אלא שניהם חברים שאומרים "אלה ואלה דברי אלוקים חיים". 

 בברכה,

דניאל בלס