יציאה מאבל וקריעה לנשים

לכבוד השואלת, 

המקום ינחם אתכן בתוך שאר אבלי ציון וירושלים. 

1. אני לא יודע למה עשו את הקריעה ביום הקבורה. ועכ"פ אפשר עדיין לעשות את הקריעה תוך שבעה - רק בלי הברכה. 

וזה לשון הילקוט יוסף הלכות אבלות:

אם שכחו לקרוע, ועבר היום שהמת נקבר בו, ונזכרו בלילה [שלאחר יום הקבורה], יכולים לקרוע ולברך עד סוף הלילה. וגם אם קברו את המת ביום אחר, ולא ביום המיתה, או נזכרו אחר הקבורה שלא קרעו, וכבר עבר היום, אם נזכרו בלילה קורעים בברכה, עד סוף הלילה. אבל אם נזכרו לאחר שעבר יום הקבורה ולילה שאחריו, יקרעו בלי ברכה כל שהוא בתוך שבעה. [ושאר מנהגי אבלות בודאי שנוהג כל שבעה]. אבל אם עברו שבעה ולא קרע, שוב אינו קורע, חוץ מאביו ואמו שחייב לקרוע עליהם לעולם, אפילו לאחר י''ב חודש, ויקרע בלי ברכה. 

נשים חייבות אף הן לקרוע על המת כדין האנשים. וחובה קדושה להסביר להן שלפי דברי רבותינו בש''ס, וכל הפוסקים, הראשונים והאחרונים, חייבות אף הנשים לקרוע על מת שמתאבלות עליו, ואם ישנן נשים שנהגו בחוץ לארץ שלא לקרוע על מת מקרוביהם, יש לבטל מנהג זה המנוגד לדעת ההלכה, ובפרט שרבותינו החמירו מאד ואמרו, שאבל שלא קרע חייב מיתה. אלא שלאחר הקריעה יסגרו מקום הקריעה בסיכת בטחון, לצניעות. [ילקו''י מהדורת תשמ''ט עמוד סה, ובמהדורת תשס''ד, סי' ט' סעיף כ עמוד רכב. יביע אומר ח''ו יו''ד סי' לב דף רמט. וחלק י' חיו''ד דף שסד טור א' אות כב]  

צריך שיקרע מעומד, בעת הקריעה לא ישען על קיר או שולחן. אבל חולה או זקן מותר להם לסמוך עצמם בעת הקריעה. 

מקום קריעה הוא לפניו, אבל אם קרע מלאחריו, או מן הטבור ולמטה, או מן הצדדין, דהיינו תחת אצילי ידיו, או בשרוול, לא יצא ידי חובת קריעה, וצריך לחזור ולקרוע, אך אין צריך לחזור ולברך. והמנהג הוא לכתחלה שעל שאר קרובים קורעים מצד ימין, ועל אביו ואמו קורעים מצד שמאל. 

שיעור הקריעה הוא טפח [שמונה ס''מ], בצידי בית החזה, והיינו בשאר קרובים [בנו ובתו, אחיו ואחותו, ואשתו], אבל באביו ובאמו קורע בצד שמאל כנגד הלב, עד שיגלה את מקום הלב. [אך אינו צריך לקרוע הגופיה ולגלות ממש את לבו]. 

הלובש בגד יקר ונאה, ורוצה להחליפו קודם הקריעה לבגד פשוט יותר, רשאי לעשות כן. אין צריך לקרוע את החלוק, אף אם לובשו בימי השבעה. 

על כל המתים אם רצה קורע ביד או בכלי, אבל על אביו ועל אמו קורע דוקא ביד [אך חותך בשפת הבגד בכלי, כדי שיוכל לקרוע אחר כך במשיכת היד שיעור טפח]. והמנהג הוא שתחלת הקריעה נעשית על ידי אחר, שבזה האבל מרגיש עגמת נפש יותר, והמשך הקריעה נעשית על ידי האבל בעצמו. ועל כל המתים קורע בפנים, שלא בפני אדם. ולכן יש לו להכניס ידיו לפנים וקורע בצינעא. אבל על אביו ואמו אינו קורע אלא מבחוץ, בפני כל אדם. ועל כל המתים שולל [תופר תפירה לא שווה] לאחר ז', ומאחה לאחר שלשים, על אביו ואמו שולל לאחר ל' יום, ואינו מאחה לעולם. והאשה קורעת בצינעא, ושוללת לאלתר מפני כבודה, על ידי סיכה וכדומה.

2. כל הלכות אבלות נוהגים עד סמוך לכניסת השבת השבת. סמוך לכניסת השבת מותר להחליף הבגדים החיצונים לבגדי שבת. 

דברים שאפשר לקיים מהלכות אבלות בליל שבת, אם הדבר נעשה בצינעה, יש לשמור אותם, וכגון, שאין ללבוש בתוך הבית נעלי עור עד לאחר הקימה ביום שבת בבוקר. 

ביום שבת בבוקר, תבקשו מאיזה שכנה להיכנס, והיא תאמר לכם, "אתן יכולות לקום", ומאז אין צריך לשמור יותר התכות השבעה. 

ויהי רצון שתזכו בתוך שאר אבלי ציון וירושלים לראות בנחמה, ושעל ידי מעשיכן הטובים ושמירת כל ההלכות יהא בזה עלייה גדולה לאחיכן ע"ה שנפטר, ובודאי שגם הוא יתפלל ממעל בעדכן ולטובתכן בעולם הזה,

בברכת ניחומים, 

רב נחום