נישואין שניים לחברו הטוב של בעלי הראשון

אני בת 27 אלמנה + 2.
לבעלי המנוח היה חבר מאוד קרוב הרבה שנים שהם היו ממש כמו אחים. אותו חבר יתום ואין לו משפחה והוא בחור מיוחד, טוב לב עם מידות טובות וגם תלמיד חכם. הוא התחתן שנה אחרי שאנחנו התחתנו ובעלי והוא תמיד נשארו בקשר קרוב. מידי פעם ארחנו אותו ואת אשתו לסעודות שבת. אשתו הייתה שונה ממנו לגמרי, מאוד מודרנית ועסוקה בחיצוניות. היא גדלה בחו"ל ושאפה לחזור לשם. היא שיתפה אותי מידי פעם בכך שבעלה 'צדיק מידי' בשבילה והיא רוצה יותר להנות ולטייל בעולם ולצאת למסעדות ולמרות שהוא מאפשר לה הכל ולעולם לא מעביר ביקורת, היא מרגישה שהראש שלו לא שם והוא היה מעדיף שהיא תתמקד בדברים אחרים. היא אמרה לי שלכן היא מתוסכלת וכועסת עליו הרבה. הוא מאוד השתדל בשבילה אבל מסתבר שבסוף הם התגרשו (ללא ילדים). אני לא ידעתי את זה, עד שנפגשתי אתו לגמרי במקרה בנסיבות לא צפויות. מסתבר שחודש לפני שבעלי נפטר הם התגרשו והוא פשוט לא סיפר כי לא רצה לצער אותו.
כעת, אחרי כמעט שנתיים מהגט שלו ומפטירת בעלי, הוא הציע לי בהיסוס מסוים להתחתן. הוא בחור מדהים מכל הבחינות וברגע שחשבתי על זה הבנתי שזו הצעה מצוינת לגמרי לכתחילה. אני יודעת גם כמה בעלי אהב אותו והחשיב אותו. זה שהוא מוכן להתחתן איתי למרות שיש לי ילדים (והוא ללא) ומבחינתו זה לא חסרון, להפך, הוא רואה זכות לשמש אבא לילדים של החבר הכי טוב שלו, זו עוד מעלה בעיני. שנינו רק מתלבטים האם זה ראוי ומכובד להתחתן זה עם זו כאשר בעלי היה חבר כ"כ טוב שלו. (כמובן שמעולם לא היה בנינו קשר או אפילו מילה או מחשבה בזמן שהיינו נשואים לאחרים). מה גם שבעלי אמר לי לפני שנפטר שהוא מאחל לי שאנשא לבחור כמו אותו חבר שלו.
הנקודה השנייה היא שהכרתי את גרושתו והיינו סוג של חברות רחוקות. לא מתוך בחירה שלי, מבחינתי לא היה לנו שום דבר במשותף, סתם כי היא לא הכירה אף אחת בארץ ומידי פעם שוחחה איתי והיא הייתה טיפוס שמדבר חופשי ולא מצנזר דבר (לכן אני גם יודעת כמה הוא היה בעל טוב ושהגירושין שלהם היו לגמרי מוצדקים). האם זה מוסרי להינשא לו, או שיש בכך טעם לפגם. אציין שההורים של בעלי הראשון מאוד אוהבים את החבר שלו ודוחקים בנו להתחתן.
מה נכון לעשות?
תודה.