הנושא היחיד שמפריע לי ביהדות

שלום וברכה,

עברו מזה יותר מאלפיים שנה שלא היה נפוץ שגבר יתחתן עם מספר נשים, ומאז חרם דרבנו גרשום הפך המושג לכלל הלכתי בכל קהילות ישראל בארץ ובתפוצות.

התורה למעשה אומרת באופן מפורש שהמצב הטבעי הנכון והמומלץ ביותר הוא שגבר ישא רק אשה אחת, כך נאמר כבר בספר בראשית: "על כן יעזוב איש את אביו ואמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". היהדות רואה בגבר והאשה שני חלקים משלימים, זוג שהוא מושלם כפי שהוא, בלי צורך במשתתפים.

כל אבות האומה היהודית בחרו באשה אחת שתשלים אותם. אברהם נישא לשרה, יצחק נישא לרבקה, וגם יעקב בחר ברחל (ורק בשל רמאותו של לבן הוא נישא גם ללאה). זהו האידיאל היהודי מדורי דורות, ובכל התלמוד לא מצאנו הנהגה אחרת. חכמי ישראל לאורך הדורות נהגו לשאת אשה אחת, וחכמי התלמוד אף גינו מצב של נשים שותפות באותו הבעל וקראו להן בשם "צרות זו לזו".

מה שנהגו בתקופת המקרא (לפני שלושת אלפים שנה) לשאת כמה נשים היתה תקופה נדירה בעם ישראל, כזו אשר נדרש בה ישוב הארץ והאנשים היו מסוגלים לכך נפשית מבלי לקפח נשים.

יש המסבירים שהיהודים בזמני התורה היו שונים מהאנשים בימינו (לא רק מבחינה תרבותית) ולכן הם היו מסוגלים לשאת כמה נשים, כאשר הם דואגים לכל אחת מהן בלי לקפח אף אחת. גם הנשים היו מוכנות לכך נפשית, הן היו בעלות נפש חזקה ואמיצה לנישואין מסוג זה. זאת לעומת בני האדם בימינו, דור רדוד בו נישואין לשתי נשים יובילו תמיד להעדפת אשה אחת על פני האחרת (מלבד העובדה היבשה שגברים רבים יעדיפו לשאת אשה אחרת מבלי להתגרש מן האשה הקודמת רק כדי שלא לשלם לה דמי מזונות וכתובה.

לפי חכמי המוסר לא ניתן להשוות את הדורות הקודמים לדור שלנו מכיוון שבני הדורות הראשונים הקפידו על המצוות הרבה יותר מבדורנו (על שרה אשת אברהם נאמר שהיא לא היתה יוצאת מן האוהל לשם הצניעות, דבר שההלכה לא תחייב נשים בימינו), לפיכך לא ניתן לשאול על מצוות והיתרים שהיו לבני הדורות הקדומים, היות והם היו שונים מבני דורנו מבחינה מהותית.

אנשי קבלה מוסיפים להסביר שבדורות קדומים היתה הנשמה מתחלקת ליותר משני חלקים (הגבר והאשה המשלימים זה את זו) ולכן גבר אחד היה צריך לשאת כמה נשים כדי להשלים את חלקי נשמתו החסרה.

מכל מקום יש להבהיר כי מבחינת התורה ומסורת חכמים אסור לגבר בן-ימינו לשאת יותר מאשה אחת. זהו האידיאל התורני של תוכנית הבריאה, של אבות האומה היהודית וחכמי ישראל לדורתם.

כמו כן, ישנו יסוד חשוב שצריך להבינו:

נכון שבימינו רעיון של נשיאת שתי נשים הוא דבר שקשה להעלות על הדעת, ואף אשה רגילה לא תסכים לו, והיתה מעדיפה שלא להינשא מאשר להינשא לגבר עם אשה נוספת. וכבר בדורו של רבנו גרשום הבחינו בכך שהדורות השתנו עד מאוד, הגברים אינם מסוגלים לספק רגשית ונפשית את נשותיהם והנשים מואסות בבעליהן מסיבה זו, על כן נקבעו תקנות ואיסורים בנושא שהתקבלו בקהילות ישראל. גם הייבום הוא מושג שבימינו אין מי שיוכל לקיימו כהלכה בכוונות הראויות, ולכן נאסר עם הדורות.

אך אין זה אומר שבעבר הדבר היה מטריד כפי שהוא היום.

יש להבין שכיום אשה שחיה בתרבות הטכנולוגית והחברתית של היום, אינה זהה ברגשותיה ומחשבותיה לאשה שחייתה בתרבות שלפני 500 או 2000 שנה. התורה מספרת לנו ששרה היא זו שלחצה על אברהם להתחתן עם אשה נוספת כדי להביא ממנה ילדים, וראתה בהם את ילדיה שלה. הם חיו בחמולות משפחתיות, וגם נשים רצו קהילה גדולה של ילדים שהיו מגדלות ביחד בצוותא, במקום לחיות לבדן באוהל. פעם לא היו רחובות וערים מתועשים כמו היום, ונשים היו שותפות בגידול הילדים.

אך איננו חיים בתרבות זו, ולכן אין ביכולתנו להבין את הלך מחשבה ורגשותיה של אשה מלפני 2000 שנה ויותר.

הקב"ה תמיד פועל בצדק וברחמים, והוא יודע כל דור למה הוא זקוק, ולכן מסר לנו רבנים להדריכנו בכל דור ודור.

עם זאת, בטבע הבסיסי ביותר הגבר מסוגל להתחבר לשתי נשים (ולהפרות שתי נשים), בעוד הטבע הבסיסי של אשה שהיא מסוגלת להתחבר רק לבעל אחד (כפי שהיא יכולה להיכנס להריון רק מבעל אחד). דבר זה מתבטא גם בטבע ההולדה וגם ברגש (אשה היא בעלת חוש רגשי מפותח יותר, ומתחברת לבן-זוגה בצורה רגשית חזקה יותר. מחקרים פסיכולוגיים מעידים שאשה בטבעה אינה מפרידה בין משיכה חיצונית לבין רגשותיה ותפיסתה כלפי אדם, בעוד הגבר בטבעו מסוגל להימשך לאשה גם מבלי לחוש כלפיה רגשות).

אין זה נכון שמותר לגבר "לבגוד" באשתו, שהרי אסרו חז"ל באיסור מפורש וחד-משמעי כל חיבור לאשה שלא על ידי חופה וקידושין, וכך אנו אומרים בקידושין: "שאסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות לנו על ידי חופה וקידושין". אוי ואבוי לו לגבר שבא על פנויה, שעובר בכך על רצון התורה בקידושין ועל כל איסורי חכמים, ולרוב גם איסור כרת בנדתה.

בברכה,

דניאל בלס