אותיות שנמחקו מהכתובה

שלום

ארחיב בזה את היריעה בעניני הכתובה ומתוכם יתבארו לך כמה מן הפרטים ששאלת. ביסודי הבית היהודי ניצבת לה ה"כתובה", הלא היא שטר ההתחייבות הנמסרת בחרדת קודש מידי החתן לידי הכלה, ביום חנוכת ביתם על אדני התורה, והוא מקדושת ישראל בנישואיהם להיות נכנסים לברית נישואין אך ורק אחרי כתיבת "שטר הכתובה", שבו מחייב החתן את עצמו ואת נכסיו לשמור ולקיים את מצוות התורה (שמות כא י) "שארה כסותה ועונתה לא יגרע", וכן שאר החיובים שהטילו חכמי התורה עליו כלפי הכלה בהיותם יחד, כמו כן חיובי הממון הנגזרים עליו ועל נכסיו אם ח"ו יתפרדו זה מזו. השם שלם צא ולמד ממה שנאמר בספר קול אליהו (בראשית כה ו) משם הגה"ק רבינו אליהו מוילנא זצ"ל על מאמר הגמ` (סוטה יז א): "דרש רבי עקיבא איש ואשה זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן", ופי` רש"י: `שכינה ביניהם` - שהרי חילק את שמו ושיכנו ביניהן י` באיש וה` באשה.

 `לא זכו אש אוכלתן` - שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש", ונמצא שבאיש ואשה מצורפים ב` אותיות ראשונות מהשם הגדול, והשלים הגר"א זצ"ל שעל ידי הכתובה הכתובה כדת משה וישראל הנמסרת מן החתן אל הכלה נשלמים ב` האותיות האחרונות של השם הק` שבתיבת `כתובה` מצורפים אותיות ו"ה מן השם הק`, ויחדיו יהיו תמים שיהא השם שלם ביניהם, וזה הטעם שנקרא `כתובה` ולא `כתב`, שעל ידי הכתב הזה נשלם השם הגדול השרוי בין האיש והאשה שזכו ולכן קראוה חכמים כתוב"ה העולה כת"ב ו"ה שהיא המכוון, שזה הכתב משלים אות ו"ה מהשם הגדול.

על קלף בהגהות הגאון רבי יאיר חיים בכרך זצ"ל בעל חוות יאיר על ספרו של הגאון רבי יוזפא שמש זצ"ל מנהגים דק"ק וורמיישא (עמוד לט) כתב שמנהג העיר וורמיזא לכתבה על קלף דווקא, וכן העידו על מנהג אשכנז בכללות בספר שער הזקנים (ח"ב קמח ב), ובספר כתר שם טוב (ח"א עמוד תרכו), ובספר תורות אמת (קיצור התקנות אות ל) כתב שראוי לכתוב הכתובה על קלף למען תעמוד ימים רבים, אלא שאין מדקדקין בזה עכשיו וטוב ליזהר.

כתב אשורית בספר הל` הגר"א ומנהגיו (סי` קפד) שיש נוהגין לכתוב הכתובה בכתב אשורית [שכותבים בו ספרי תורה] דוקא, אולם בסידור שער ישכר (עניני נישואין עמוד צט) נמסר משם הגה"ק רבי חיים אלעזר שפירא זצוק"ל אבד"ק מונקאטש, שהיה דעתו נוטה על פי מנהג אבותיו הק` זצוק"ל שיכתבו הכתובה בכתב פשוט דוקא ולא בכתב אשורית, עיין שם.

ולתועלת הקוראים אעתיק כאן נוסח כתובה הנוגה בקהילות האשכנזים בארץ ישראל, והוא הנוסח הרגיל, ישנן שינויים קלים בדקדוק כמה תיבות, וכאן הובא הנוסח המדוקדק של הנחלת שבעה, וכפי המבואר בספר כתובה כהלכתה, ובשאר ספרי הזמן. ולפני כן, מאחר וחיוב על כל חתן לדעת על מה בדיוק הוא מתחייב, אסדר בזה את הענינים עליהם החתן מתחייב בכתובה.

נוסח הכתובה אשר לפנינו כוללת שבעה קטעים. א. הצעת החתן על רצונו לישא את הכלה לאשה, ולהתחייב בחיובי התורה ליתן לה שיעור כתובה דאורייתא אם יתפרדו ח"ו [ושיעור כתובה דאורייתא הוא מאתיים זוז, שהן 960 גרם כסף, שהן 30.9 אונקיות [אונס] כסף, ובזמן שאונס כסף עולה כחמש דולר ארה"ב, שיעור כתובה דאורייתא שהחתן מחייב עצמו הוא 154.5 דולר ארה"ב], ולשמור מצוות התורה שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ב. תשובת הכלה על הסכמתה לקבל קידושיה.

ג. הכנסת כל נכסי הכלה הנקרא `נדוניא` לרשות החתן, בשום של מאה זקוקים כסף צרוף שהחתן מתחייב ליתן לה באופן שיתפרדו ח"ו, וזהו הנקרא בגמ` `נכסי צאן ברזל` [ושיעור זקוק אחד כסף צרוף שוה 288 גרם כסף שהן 9.26 אונקיות [אונס], כך שמאה זקוקים הם 926 אונקיות, ובזמן שאונקיה כסף עולה כחמש דולר ארה"ב, שיעור מאה זקוקים עולים לסך 4,630 דולר ארה"ב].

ד. רצון החתן להוסיף [אם יתפרדו ח"ו] עוד מאה זקוקים כסף צרוף כתוספת כתובה על שיעור כתובה דאורייתא, שסך הכל עם שום מה שהכניסה הכלה הוא מאתים זקוקים כסף צרוף, אבל אינו כולל שיעור כתובה דאורייתא [ולפי החשבון הנ"ל מאתים זקוקים כסף צרוף עולין לסך 9,260 דולר ארה"ב, ועם שיעור כתובה דאורייתא 9414.5 דולר ארה"ב, סך כל החיובים].

ה. קבלת אחריות מהחתן, שתוכל הכלה לגבות שלש סכומים אלו היינו כתובה דאורייתא, ושום הנדוניא, ותוס` הכתובה, מכל נכסיו שיש לו או שיבואו אליו אחר כך.

ו. ביטול חשש אסמכתא וחששות אחרים שאפשר לחול על שטר הכתובה, והסכמה לידון בה ככל שטרי כתובה הכשרות.

ז. עדות שהחתן קיבל עליו כל הנ"ל בקנין סודר המועיל. וזהו נוסח הכתובה: בעזרת השם יתברך ב... בשבת ..., ... לחדש ..., שנת חמשת אלפים ושבע מאות ... לבריאת עולם, למנין שאנו מנין כאן עיר ..., איך שהבחור ... בן מוה"ר ... אמר לה להדא בתולתא ... בת מוה"ר ...: "הוי לי לאנתו כדת משה וישראל, ואנא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס יתיכי ליכי כהלכות גוברין יהודאין דפלחין ומוקרין וזנין ומפרנסין לנשיהון בקושטא, ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי כסף זוזי מאתן דחזו ליכי מדאורייתא, ומזוניכי, וכסותיכי וסיפוקיכי ומיעל לותיכי כאורח כל ארעא". וצביאת מרת ... בתולתא דא, והות ליה לאנתו.

ודן נדוניא דהנעלת ליה מבי אבוה, בין בכסף, בין בזהב, בין בתכשיטין, במאני דלבושא, בשימושי דירה, ובשימושא דערסא, הכל קבל עליו מוה"ר ... חתן דנן, במאה זקוקים כסף צרוף. וצבי מוה"ר ... חתן דנן, והוסיף לה מן דיליה, עוד מאה זקוקים כסף צרוף אחרים כנגדן, סך הכל, מאתים זקוקים כסף צרוף.

וכך אמר מוה"ר ... חתן דנן: "אחריות שטר כתובתא דא, נדוניא דן, ותוספתא דא, קבלית עלי ועל ירתי בתראי, להתפרע מכל שפר ארג נכסין וקנינין דאית לי תחות כל שמיא, דקנאי ודעתיד אנא למקנא, נכסין דאית להון אחריות ודלית להון אחריות, כלהון יהון אחראין וערבאין לפרוע מנהון שטר כתובתא דא, נדוניא דן, ותוספתא דא, מנאי ואפילו מן גלימא דעל כתפאי, בחיי ובתר חיי, מן יומא דנן ולעלם".

ואחריות וחומר שטר כתובתא דא, נדוניא דן, ותוספתא דא, קבל עליו מוה"ר ... חתן דנן כחומר כל שטרי כתובות ותוספתות דנהגין בבנת ישראל, העשויין כתיקון חכמינו ז"ל, דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי. וקנינא מן מוה"ר ... בן מוה"ר ... חתן דנן, למרת ... בת ... בתולתא דא, על כל מה דכתוב ומפורש לעיל במנא דכשר למקניא ביה, הכל שריר וקים. בדיקת הכתובה מכל טעות בספר שלחן העזר (סי` ו שמלה לצבי אות ז) עורר הרבה על ענין בדיקת הכתובה שלא יהא בה שום טעות והיו כמה גאונים וקדושים שהפליגו בדבר מאוד מאוד, וכפי שהביא הגאון רבי דוד שפערבער זצ"ל אב"ד בראשוב בספרו שו"ת אפרקסתא דעניא (ח"א סימן פא) וז"ל: "שמעתי בשם הגה"צ מנאסוד ז"ל שהי` מדקדק מאוד בכתובות, ואף גם זאת עשה שאם בא לפניו זוג שלא היה להם שלום בית צוה להביא לו הכתובה לדקדק בה, כי קבלה בידו היתה שקלקול בכתובה דין גרמא לקלקול השלום, רחמנא ליצלן, ואנא אסמכנא לה על דרך הצחות על הא דאמרינן (קידושין ה א) "מקיש הויה ליציאה", רצוני, דיש לדקדק בכתיבת הכתובה כמו בגט, דכמו דבקלקול בגט אין שם כריתות ופירוד גמור בין הדבקים, כמו כן בקלקול כתובה אין שם חיבור גמור בין הנפרדים".

וראה מה שכתב הגאון רבי מרדכי פארהאנד זצ"ל מנייטרא בהקדמת קונטרסו `קנין חדש` שהוציא לעורר לב העם לכתוב "כתובה דאירכסא" אם נאבדה או נמחקו אותיות מהכתובה, וכתב שם שמלבד מה שאמרו חכמים אסור לאדם שישהה עם אשתו אפי` שעה אחת בלא כתובה, יתר על כן ידוע כי כל מקום שאמרו חכמים לשון "איסור" חייב האדם למסור נפשו לקיים דבריהם, וגם הביא שהיא סגולה גדולה לכמה ענינים שתהא הכתובה מונחת כדין, וכמה וכמה עקרות נפקדו על ידי זה, וכמה אנשים נוושעו בפרנסה כאשר שאלו מהם צדיקי הדור אם לא נאבד מהם כתובת נשותיהם, ומשתקנו הדבר שרתה הברכה במעשה ידיהם, עיין שם.

וכעין זה כתב הגאון רבי יצחק רפאל חזקיה לאמפרונטי בספרו פחד יצחק (אות כ דף קב טור ג) שהביא תשובה מהרב שמואל הלוי וואלי זצ"ל שמקפידין בתיקון הכתובה שלא יהיה בה שום חסר או יתר שאפשר שדבר זה גורם רעה לבנים ח"ו.

לסימן טוב הגאון רבי בנימין פונטרימולי זצ"ל בספרו שבט בנימין (סי` דש) כתב בתוך דבריו ענין הנוגע לזה, וז"ל: "בכתובה יש רבים מקפידים שלא יהיה בה שום מחק שמקלקל יופי מראיתה ולא מסמני להו לאינשי מילתא כשיש איזה מחק בה", ולפיכך הביא שיש מורים שאם נכפלה תיבה בלשון הכתובה, ראוי להניחה ולעשות קיום על כך, ולא להעביר קולמוס על המיותר, מאידך כתב הגאון רבי אברהם דוד ווארמאהן זצ"ל מבוטשאטש בספרו עזר מקודש (סי` סו) שיש קפידא שלא לקיים מחקים וטעויות בכתובה על ידי קיום בסוף השטר אלא ראוי ליקח שטר כתובה אחרת.

מנהג הספרדים בשבועה חמורה ותקיעת כף המנהג הקדום אצל הספרדים היא שהיו מוסיפים אחר הנוסח העיקרי של הכתובה הדומה לנהוג בשאר הקהילות עוד תנאים שונים כמו:

"התנאים שהתנו ביניהם החתן והכלה הנזכרים כולם שרירין וקיימין, עשויין באמת וישר כתנאי בני גד ובני ראובן, ואלו הם, שלא ישא אשה אחרת עליה בחייה, ...ושלא יפתנה שתמחול לו כתובתה, ...ולא יעבור מעזה ומצובא ולא יכנס דרך ים כלל..., ולא יגרשנה כי אם ברשותה ורצונה...", והיו מסיימים בנוסח זה: "וגם נשבע שבועה חמורה בתקיעת כף על דעת המקום ברוך הוא ועל דעת הנשבעים באמת, לאשר ולקיים את כל הנזכר לעיל מראש ועד סוף בלתי שום שינוי ותמורה כלל, ...והכל שריר ובריר וקיים", עכ"ל נוסח הכתובה המובא בהרבה ספרי קדמונים, וכאשר הביא העתק כתובה זו בספר ארץ חיים (הל` כתובות).

בהצלחה - מנשה ישראל