מהם סוגי המוקצה בשבת?

שלום

במשנה ברורה הקדים להלכות מוקצה הקדמה זו: אקדים פתיחה קטנה. הנה איסור טלטול מוקצה שגדרו חז"ל כתב הרמב"ם וז"ל: אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול ומפני מה נגעו באיסור זה אמרו ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול ולא שיחת השבת כשיחת החול שנאמר ודבר דבר ק"ו שלא יהא טלטול בשבת כטלטול בחול כדי שלא יהא כיום חול בעיניו ויבא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהם שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת ובטלה טעם שנאמר בתורה למען ינוח ועוד כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהם מעט ויבא לידי מלאכה ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלים כל ימיהם כגון הטיילים ויושבי קרנות שכל ימיהם הם שובתים ממלאכה ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת לפיכך שביתה בדברים אלו היא שביתה השוה בכל אדם ומפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים הצריך להם כמו שיתבאר עכ"ל.

ודע שנתבארו ששה חלקים של מוקצה.

חלק אחד מוקצה מחמת חסרון כיס דהיינו כלי שאדם מקפיד עליו שלא יפגום ולא יתקלקל. חלק ב` דבר שאינו כלי ולא מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון אבנים וקנים ומעות ועצים וקורות ועפר וחול ומת ובעלי חיים וגרוגרות וצמוקים שמונחים במקום שמתייבשים וכל כיוצא בזה שאינו ראוי ומקרי מוקצה מחמת גופו.

חלק ג` כלי שמלאכתו לאיסור. חלק ד` כלי שמלאכתו להיתר ומונח עליו דבר מוקצה ואפילו הוסרו בשבת כיון שהיה עליו בין השמשות נעשים מוקצה לכל השבת. חלק ה. דבר שהיה בין השמשות מחובר או מחוסר צידה. חלק ו. מוקצה מחמת מצווה כגון עצי סוכה ונוייה. ובקיצור שולחן ערוך סידר דיני המוקצה לפרטיהם וזה לשונו:

א. מוקצה מדעת, דהיינו שהקצהו האדם מדעתו מלאכול אותו בשבת מחמת שאינו ראוי לאכילה אלא ע"י הדחק, או שראוי לאכילה אפי` בלא דחק אלא שהקצהו לסחורה אע"פ שנתנו לאוצר, וכן דבר שהוא ראוי היום למאכל כלבים אע"פ שבע"ש לא היה עומד לכך כגון בהמה ועוף שנתנבלו בשבת, וכן דבר שנשתנה היום ממה שהיה אתמול, אבל מ"מ גם היום עדיין ראוי לאותה תשמיש כגון כלים שנשתברו היום ועדיין ראויים להשתמש בהן מעין תשמישן הראשון לקבל בהן איזה מאכל או משקה, וכן עצמות שנתפרקו היום מן הבשר והן ראויים לכלבים, כל אלו מותרים לטלטל בשבת חוץ ממה שדחה בידים כגון גרוגרות וצמוקים:

ב. דברים שאינם ראויים כלל לאכילת אדם כמו שהן אפילו ע"י הדחק שצריכים בישול, ואע"ג שראויים לבהמות או לכלבים הרי כיון שהם מוכנים למאכל אדם לאחר זמן, אינם עומדים לבהמות ולכלבים, וכן דברים שאינם ראויים בשבת לשום תשמיש כגון עצים ונוצות של עופות, ועורות בהמות, וצמר או פשתן, וכל בעלי חיים אפילו שהן בתוך ביתו, וקליפות אגוזים, וקליפות ביצים, ועצמות הקשות שאינן ראויין אפילו לכלבים, ודלתות וחלונות הבית (דאסור לתלותן בשבת), וכן שברי כלים שאינן ראויים עוד לשום תשמיש, כל אלו והדומה להם אסורים בטלטול. ומ"מ כלי זכוכית שנשתברו במקום שיכולים להזיק, מותר לפנות השברים:

ג. מאכל שהוא אסור באכילה ומותר בהנאה והוא ראוי לגוי כמו שהוא, כגון בשר מבושל וכדומה, ויכול הוא ליתנו לגוי, שהוא שלו, מותר לטלטלו. אבל אם אינו ראוי לגוי כמו שהוא כגון בשר חי, (וגם לכלבים אינו עומד כיון שראוי לגוי), או שאינו יכול ליתנו לגוי מפני שאינו שלו אלא של אחר, אסור לטלטלו:

ד. נולד, והיינו דבר שנתחדש היום כגון אפר מן אש שהוסק היום על ידי גוי וכן ביצה שנולדה היום, וכן אפילו לא נתחדש היום אלא שבא מכח מעשה שהיו אסורים לעשות היום, כגון פירות שנפלו מן האילן או שתלשן גוי. וחלב שנחלב היום וכדומה, גם כן אסורים בטלטול. ופת שאפאה גוי בשבת בעיר שרובה גויים שמסתמא כיוון לגויים כשאפה, אם היא שעת הדחק או לצורך מצווה, מותר לישראל לאוכלה בשבת:

ה. כלים שהם מיוחדים לעשות בהם מלאכה האסורה לעשות בשבת, כגון מכתשת ורחיים ופטיש, וקרדום, ומכבדות שמכבדים בהן את הבית, ושופר, ומנורה, ומחט שתופרים בה, ונרות שלמות בין של חלב בין של שעווה, ופתילות מצמר גפן, ובגד שעטנז שאסור ללבשו, וכן כל כיוצא באלו, מותרים לטלטלן לצורך גופן, כגון קורנס לפצוע בו אגוזים, קרדום לחתוך בו דבר מאכל, מחט שלמה ליטול בה את הקוץ, (אבל אם ניטל עוקצה או חודה אסור בכל טלטול). וכן מותרים לטלטלן לצורך מקומן, דהיינו שצריך להשתמש במקום שהכלי מונח שם. וכיון שנטלו בהיתר, וכן אם שכח ונטלו בידו, מותר לטלטלו גם יותר ולהניחו במקום שירצה.

אבל שלא לצורך גופן ושלא לצורך מקומן, אלא לטלטלן בשביל עצמן לבד שלא יגנבו או יתקלקלו, אסור לטלטלן. ותפילין גם כן אסורים לטלטל. אך אם מונחים במקום בזיון שיוכלו להתלכלך, מותר לטלטלן ולהניחם במקום שמשתמרים:

ו. מוקצה מחמת חסרון כיס, דהיינו שהאדם מקצה מדעתו להשתמש בהם מפני שהוא מקפיד עליהם שלא יתקלקלו, כלי אומנות שמקפיד עליהם שלא יפגמו, וסכין שמתקנים בו את הקולמוס, וסכין של שחיטה, וסכין של מילה, וכן נייר העומד לכתיבה, ושטרי חובות, וכתבי חשבונות, ואגרות שהוא מקפיד עליהן לשמרן, וכלים היקרים שאינו משתמש בהם כלל, וכן כל דבר שמחמת שמקפיד עליו הוא מייחד לו מקום ואינו משתמש בו, וכן כלים שבחנות שעומדים למכירה אפילו הם כלי סעודה, אם אין דרכו להשאילן (אבל אם דרכו להשאילן לפעמים אינן מוקצה), כל אלו והדומה להם, וכן כיס המיוחד למעות, הינם מוקצה מחמת חסרון כיס ואסורים בטלטול אפילו לצורך גופן או לצורך מקומן:

ז. דבר שאין עליו שם כלי כלל, כגון עצים ואבנים וחתיכות ברזל וכדומה, אסורים גם כן בכל טלטול אפי` לצורך גופן וצורך מקומן אלא אם כן ייחדו בערב שבת לאיזה תשמיש שישתמש בו לעולם. ולכן אסור ליטול קיסם לחצוץ בו שיניו. נרות שאינן שלמות גם כן אין שם כלי עליהם ואסורים בכל טלטול. וכן סולם של עלייה אין עליו תורת כלי:

ח. כלי שמלאכתו להיתר או אפילו לאיסור ולהיתר כגון קדירות ואפילו כלים מאוסים (שבשבת מוקצה מחמת מיאוס מותר), מותר לטלטלן אפי` רק בשביל הכלי שלא ייגנב או ישבר. אבל שלא לצורך כלל, אסור לטלטלו. וכתבי הקודש ואוכלים, מותר לטלטלן אפי` שלא לצורך כלל:

ט. כשם שאסור לטלטל את המוקצה או את הנולד, כך אסור לתת כלי תחתיהן כדי שיפלו לתוכו, כיון שע"י זה הוא מבטל את הכלי שלא יוכלו לטלטלו עוד, והרי זה כאילו חברו שם בטיט, אבל מותר לכפות סל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו בו, כי לאחר שלא יהיו עליו מותר לטלטלו. ואם היו עליו בין השמשות, נאסר הסל בטלטול לכל היום:

י. עפר וחול הצבור בזויות בחצר או בבית מותר לטלטלו. מכיוון שצברו, זו היא הזמנתו לתשמיש. אבל אם הוא מפוזר, בטל לגבי קרקע ואסור בטלטול. וכן אם חתך קודם שבת ענף מן האילן להניף בו ולהבריח הזבובים וכיו"ב, מותר להשתמש בו בשבת, כיון שייחדו לכך ועשאו כלי.אבל אסור לקחת בשבת בד מן המכבדות, שהרי הוא מוקצה. ואפילו נטלו גוי אסור לטלטלו:

יא. נסרים של בעלי בתים שאינם עומדים לסחורה, מותר לטלטלן. ושל אומן אסור אא"כ חשב עליהם מבעוד יום להשתמש בהם בשבת:

יב. כל מוקצה אינו אסור אלא בטלטול, אבל בנגיעה בעלמא שאינו מנדנדו שרי. ולכן מותר ליגע במנורה העומדת אפילו נרות דולקים בה. וכן מותר ליקח דבר היתר המונח ע"ג מוקצה. אבל אסור ליגע במנורה התלויה כי גם בנגיעה בעלמא הוא מנדנדה. ומותר לכסות דבר מוקצה בדבר שאינו מוקצה מפני הגשמים וכדומה:

יג. טלטול כלאחר יד מותר במוקצה. ולכן אם שכח איזה דבר מוקצה על איזה כלי או שנפלה שם בשבת, אם צריך לכלי המותר או למקומו, מותר לנערו או לישא את הכלי למקום אחר ולנער את המוקצה. וכן יכול לעשות אם שכח מעות בכיס שבבגדו והוא צריך לבגדו. אבל בשביל המוקצה לחוד אסור לעשות כן.

יד. אבל כשאינו צריך להכלי המותר, אסור לטלטלו אם יש עליו דבר מוקצה. ולכן אסור ליטול בידיו תינוק אפי` ברשות היחיד אם יש בידו אבן או שאר דבר מוקצה. אך אם יש לתינוק געגועים שאם לא יטלוהו יחלה וגם אי אפשר להשליך מידו האבן וכדומה מפני שיצעק ויבכה, אז מותר ליטלו בידיו ברה"י. אם יש בידי התינוק איזה מטבע, אסור אפי` לאחוז בידו והוא מהלך ברגליו ואפי` ברה"י ואפי` יש לו געגועים, משום שיש לחוש שמא תיפול המטבע מידי התינוק וזה ישכח שהיום שבת ויגביהנה, ונמצא מטלטל מוקצה בטלטול גמור, ואסור אפילו במקום סכנת חולי כיון שאין שם שום סכנת נפש אם לא יטלנו:

טו. כל דבר מטונף כגון רעי וקיא וצואה בין של אדם בין של תרנגולים אם הם בבית או בחצר שיושבים שם בני אדם, מותר להוציאם לאשפה. וכשמוציא גרף של רעי או עביט של מי רגלים, כל זמן שהכלי עדיין בידו מותר להחזירו כדין כל מוקצה שבעודו בידו מותר לטלטלו להניחו במקום שירצה. אבל לאחר שהניחו מידו, אסור לטלטלו משום שמאוס מאוד (וגרע משאר מוקצה מחמת מיאוס). ואך כשצריכים לו משום כבוד הבריות, מותר להחזירו. וכן אם יכול לתת בתוכו מים שיהיו ראויים לשתיית בהמה, יכול להחזירו כך:

טז. מותר לתת כלי תחת הדלף בשבת. ואם נתמלא שופכו ומחזירו למקומו, והוא שיהא הדלף ראוי לרחיצה. אבל אם המים מאוסים, אסור לתת שם כלי משום שאין עושים גרף של רעי לכתחילה. ואם עבר ונתנו והוא במקום שמאוס עליו, מותר להוציאם.

בהצלחה – מנשה ישראל