אמונה
לילמוד מדע או תורה
- ט"ז אייר התשע"ט
שאלה
לכבוד הרב שלום הבן שלי לימוד מדע אני אמרתי לא לילמוד תורה ואז הוא אמר לי שבלי המדע עד היום היינו רוכבים על חמורים ושואבים מים ועוד שהיינו מתים משפעת אני אמרתי לו ש ה' קובע מי יהיה חכם ומי טיפש ורק יראה שמים תלוי באדם אז הוא אמר לי שהמדע היום יכול לקבוע איך התינוק יראה גבוה יפה חכם על ידי הדי אין הא אז לא ה'קובע והכל בזכות המדע כשאני חושב על זה הוא צודק מיבחינתו אני לא יודע מה לענות ואולי הוא הצודק ואני הטיפש תודה לכבוד הרב מראש בבקשה תשובה בהקדם זה יעזור לי מאוד
תשובה
שלום וברכה,
אלוקים הוא יוצר המדע, והוא שנתן לנו את השכל להבין את עולמו ולבנות אמצעים לשיפורו. הזוהר הקדוש חזה שבאחרית הימים שערי בינה יפתחו ונזכה למדעים רבים. כשמדען מצליח לגלות תרופה למחלה או לשכלל איזו המצאה, הרי זו החלטה משמים. ברצונו של ה' נצליח לגלות את חוכמת הבריאה ולשפר את חיינו, ובגזירתו ניכשל חלילה.
אמרו חז"ל שהקב"ה נתן רשות לרופא לרפא.
כאשר אדם חולה או מאבד רגליו, הרי זו גזירה משמים. וכאשר אדם ניצל מחולי או זוכה לרגליים, הרי גם זו החלטה משמים. כשהקב"ה לא רוצה שינצלו מן הגזירה, אז הרפואה לא מצליחה לעזור (כגון במחלות כמו סרטן, שאין לרפואה תשובה, ורואים שכל עידן שבו מוצאים תרופה למחלה כלשהי כמו שחפת או דלקת ראות, מיד קמה מחלה חדשה שאין לה מענה).
הקב"ה הוא שמחליט אם תהיה רפואה, אם הרופא יצליח במלאכתו או יכשל בה, אם יצליח לפתור תקלה גנטית או יכשל בחיפושו. ואף אם יוולד אדם יפה או חכם, ה' הוא שמוריד את הנשמה המתאימה לחיים שנועדו לנסותה.
כפי שאמרו חז"ל (נידה דף טז, ב): "מלאך הממונה על ההריון - 'לילה' שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: ריבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה - גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק - אינו אומר".
בכל אופן, המדע היא אחת החוכמות האלוקיות - החוכמה של עולם החומר.
עם זאת, כאן מתחילה ומסתיימת תכליתו של המדע - בעולם החומרי, בשיפור החיים ונוחיותם. אך לשם מה אנו חיים ומאריכים ימים? מה המטרה בעצם קיומנו? כיצד אנו ממלאים את יעודנו הפנימי? הבה נדמיין עולם שכבר פתר את כל בעיות החומר, עולם שאין בו רעב ולא מחלות, וכל שאלות הפיזיקה כבר נפתרו, מה יעשה האדם במציאות זו, האם יעביר את זמנו באכילה ושתייה ובידור עד יום מותו? מה המטרה בחיים נוחים, אם אין תכלית ומשמעות בקיומם?
הרי במותנו נשיל את הגוף החומרי ונשוב בתור נשמות רוחניות אל בורא עולם לקבל שכר ועונש על מעשינו ומידותינו.
לבסוף כולנו מזדקנים ונפטרים מן העולם, ולא לוקחים איתנו דבר מלבד מצוות: "שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות ו, ט).
התורה היא החוכמה האלוקית הגבוהה מכל, כי היא מגלה לנו את תכלית קיומנו, ומחברת את שכלנו אל רצונו של בורא עולם, ומכינה אותנו לחיי הנצח של העולם הבא. ראה במאמרי "מדוע לא מספיק להאמין בלב?"
https://www.hidabroot.org/article/237113
בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il