ברכת הלבנה מה משמעותה?

שלום

"ברכת הלבנה" כפי שהיא מכונה בקהילות ספרד, או לחילופין "קידוש לבנה" כפי שהדבר מכונה בהרבה מקהילות אשכנז, וההבדל נובע מאחר שהבית יוסף מכנה את הברכה הזאת בספרו "ברכת הלבנה" ואילו רבי משה איסרליש (הרמ"א) משתמש בבלשון `קידוש`, לכן הספרדים משתשמים בלשון `ברכת לבנה, והאשכנזים מכנים `קידוש לבנה`.

ואעתיק לפניך את עניני הברכה-קידוש הלבנה מספר התודעה (פרק י): קידוש לבנה: אמרו רבותינו זכרונם לברכה: `כל המברך על החֹדש בזמנו, כאילו מקבל פני שכינה, כתוב כאן (שמות יב): הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם וכתוב שם (שם טו) זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. (ודורשים גזרה שוה `זה` `הזה`, מה `זה` שכינה, אף `הזה` שכינה): מה ענין קידוש לבנה לקבלת פני שכינה? החכמים שפרשו דברי חז"ל אמרו בזה כמה טעמים: כשם שדרשו חז"ל גזרה שוה כאן, כך דרשו גזרה שוה במקום אחר: כשבאו ישראל למדבר סיני לקבל פני שכינה - ראש חדש היה. שהרי כתוב (שם יט): בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי, ובראש חדש כתוב הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, מה להלן ראש חדש, אף כאן ראש חדש. הרי שחידושה של הלבנה מזכיר קבלת פני שכינה שזכו בה ישראל לראשונה: וכן דרשו חז"ל גזרה שוה מענין זה במקום אחר ואמרו:

עשָׂו כפר בעיקר. כתוב כאן (בעשו. בראשית כה): לָמָּה זֶּה לִי, וכתוב שם (בשירת הים): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ; כלומר, שכינה שנגלתה להם לישראל על הים ואמרו זה אלי, בה כפר עשו ואמר למה זה לי. הרי שהכפירה ב`זה` - היא כפירה בעיקר, והודאה ל`זה` - הקבלת פני שכינה: והמהרש"א כתב: בגלותנו אין אנו יכולים לעלות לירושלים ולראות פני השכינה אף על פי כן לא פסקנו להשתוקק לכך. וכל אימת שאנו רואים לבנה בהתחדשותה אנו נזכרים במה שהבטיח הקדוש ברוך הוא לחדש גם אותנו, ועוד נזכה ונעלה ונראה ונקבל פני השכינה. וכבר אמרו רבותינו ז"ל: `חשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה`, והרי בצאתנו לראות חידוש פני הלבנה ולברך עליה, אנו מחשבים בלבנו על התחדשותנו ושיבתנו למקום מקדשנו ששם השכינה, ומעלה עלינו הכתוב כאילו כבר קבלנו פניה היום:

וה`לבוש` כתב: לפי שרואים בלבנה מעשה השי"ת וגבורתו יותר מכל הכוכבים שאין תנועותיהם נראות וכו`, והיא לנו כהקבלת פני השכינה בכל חדש, שיוצאין לראות מעשי ה` וגודל מעשיו. וגם יש סוד בהתחדשות הלבנה שרומזת על השכינה. עד כאן לשונו: והאחרונים הוסיפו בזה טעם מעין הסוד, ואמרו שענין `שכינה` זה, גילוי כבודו יתברך בתוך מעשי בני אדם ובתוך מערכות הטבע, כענין וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם - בתוך מעשיהם. ואף על פי שהאדם אוכל ושותה, וחורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה כשאר כל אדם, השכינה שורה בתוך כל מעשיו, אימתי? כשהוא מאמין ויודע וחושב בלבו תמיד כי הכל מהשי"ת.

אבל אם האדם חושב בלבו ח"ו, כֹּחי ועוצם ידי, והכל מן הטבע ובכח מערכות הכוכבים, אזי הוא דוחק רגלי שכינה. ולכן כשישראל יוצאין לברך להקדוש ברוך הוא על הלבנה שנתחדשה במאמרו כי `ללבנה אמר שתתחדש`, הרי הם מעידים על עצמם ועל כל העולם שכל מערכות הטבע ובכללם כל מעשי ידי אנוש - הכל מהשי"ת ואין עוד מלבדו, וזוכים בזה שתשרה שכינה בכל מעשי ידיהם:

ברכה זו שמברכין על הלבנה בחידושה, נקראת `קידוש לבנה` אף על פי שלשון הברכה המקובל הוא `מחדש חדשים` ולא מקדש חדשים, אלא שקוראין אותה בלשון `קידוש` על שם קידוש החדש שהיה נעשה בבית דין, והיו בית דין מברכין בשעת קידוש. אכן הספרדים קורים לה `ברכת הלבנה` סתם: קבלת פני השכינה: הואיל וברכת הלבנה יש בה ענין של קבלת פני שכינה. לפיכך נתיחדה ברכה זו משאר ברכות שצריך לאמרה מעומד, ובשעת שמחה, ובלבוש נאה וברוב עם - כמו שיוצאין להקביל פני המלך: `ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבוסם ובכלים (בגדים) נאים, ותולה עיניו כנגדה ומיַשר רגליו ומברך`. אף על פי כן נוהגין רבים לקדש בכל הלילות משום `זריזין מקדימין למצוות`, ואחרים מקפידים להמתין עד מוצאי שבת אם לא יהיה לאחר עשרה בחֹדש.

ומכל מקום בחדשי החורף לא ימתין עד מוצ"ש שמא יהיה מעונן: אף המקדש את הלבנה בחול, ראוי לו ללבוש בגד יפה לכבוד המצוה ולטהר רוחו ולבו לפני הקבלת פני שכינה: ומהדרין לברך על הלבנה במניַן עשרה, משום בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ (משלי יד): כשהוא מברך לא יעמוד תחת קורת הגג ויסתכל לחוץ דרך החלון או הפתח הפתוח, אלא יצא לחוץ כדרך שיוצאין לקראת המלך. ואם קשה עליו היציאה מן הבית - מותר גם בבית, ובלבד שהפתח או החלון שרואה משם הלבנה יהיו פתוחים ולא יהא שום דבר חוצץ בין עיניו ללבנה. ואם הזכוכית שבחלונו נקיה וראיתה טובה וקשה לו לפתוח החלון מפני הקור וכיוצא בזה, מותר:

אין מברכין על הלבנה עד שיעברו עליה שלשה ימים מעת לעת משעת המולד. ויש אומרים שבעה ימים דוקא. וזמנה עד חצי החדש, כלומר, חצי הזמן שבין מולד למולד, כיון שעד חצי החדש עדיִן היא מתחדשת ומתמלאת. עברו ט"ו יום מעת המולד ולא ברך - שוב אינו מברך: אין מקדשין הלבנה לא בלילי שבת ולא בלילי יום טוב; ואם לא יוכל לקדש למחר - מקדשין גם בליל שבת. נשים אינן מברכות על הלבנה: כשהוא מברך, תולה עיניו למעלה פעם אחת, לראות את הירח בשעת ברכה, ואינו מסתכל בה יותר, שלא ללבנה אנו מכוְּנים לבֵּנו אלא למי שבראהּ. וצריך לישר רגליו בשעת ברכה ולעמוד דרך כבוד: ויש קהילות קוֹדש שנוהגין לשיר ולצאת במחול אחר סדר הברכה: סדר ברכת הלבנה:

סדר ברכת הלבנה (כמנהג האשכנזים) כך הוא: מתחיל בפרק קמ"ח מתהלים, הַלְלוּ אֶת ה` מִן הַשָּׁמַיִם ואינו גומר את הפרק אלא אומר ששה פסוקים הראשונים עד וַיַּעֲמִידֵם לָעַד לְעוֹלָם חָק נָתַן וְלֹא יַעֲבוֹר. לפי שבששה פסוקים אלה נקראים שמש וירח, השמים ושמי השמים וכל ברואי מעלה, להלל לבוראם כי הוא צִוָּה ונבראו. ושאר הפסוקים מדברים בברואי מטה ואינם ענין לברכת הלבנה. ואחַר הוא מברך את הברכה במטבע שטבעו חכמים: תוכן ברכה זו: נותן שבח למקום שברא שחקים וכל צבא השמים והעמידם על משמרתם שלא ישנו תפקידם לעולם.

ואף על פי שעושים תמיד עבודה אחת, אינם מואסים בה אלא שׂשׂים ושמחים לעשות רצון קונם וכל יום הרי היא כחדשה בעיניהם. הקדוש ברוך הוא, פועל אמת הוא, וכל פעולותיו אמת ואינן משתנות לעולם, חוץ מן הלבנה שצִּוָּה עליה אחר בריאתה שתתחדש תמיד, והיא סימן לישראל שנקראים `עמוסי בטן` (כלומר, מיום הִוָּלדם ה` נושאם וסובלם) שאף על פי שהם עולים ואחר כך יורדים, אין זה קלון להם ואינם מאבדים סברם, אלא חידושה של הלבנה עטרת תפארת להם, כי היא עדות לישראל שלסוף ירידתם יהו שוב עולים והם עתידים להתחדש ביום ההוא, כמו הלבנה שמתחדשת אחר התמעטותה.

וכשם שבהתחדשות הלבנה מתכנסים ישראל ומברכים לה` על מעשי גבורותיו, כך עתידים כל עמי הארצות לברך את ה` ולפאר ליוצרם בהתחדשותם של ישראל, שבה יִגלה ויֵראה כבוד שם מלכותו לעיני כל בשר - ברוך אתה ה` מחדש חדשים: ואחר כך אומר ג` פעמים: `ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך` וארבע תבות אלו נוטריקון מן השם יעקב (יוצרך, עושך, קונך, בוראך) שנקרא `קטן` ובניו מונים ללבנה - המאור הקטן:

ואומר `כשם שאני רוקד כנגדך` וכו` ומתכוֵּן להקדוש ברוך הוא ששמחין לפניו ורוקדין, אבל אין לנו מגע בו, כך לא יהא לאומות העולם מגע בנו אפילו הם שמחין בנו, כי קֹדש ישראל בלבד, קֹדש לה`, ולבדד ישכון: ואומר: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן - שלש פעמים כסדרו, ולמפרע, מפני שפסוק זה נקרא ומתפרש פנים ואחור; יש שתחילה הקדוש ברוך הוא מראה כח זרועו לבריותיו ועל ידי כך זרוע רשעים נשברת, ויש שתחילה נשברת זרועם של רשעים ועל ידי כך נגלית זרוע עוזו של הקב"ה: ואומר:

`דוד מלך ישראל חי וקיָּם` - שלש פעמים, כי חידוש הלבנה רומז על חידוש מלכות בית דוד, שאף על פי שמלכות בית דוד אחר חמשה עשר דורות של מלכים, מרחבעם ועד צדקיהו ירדה מטה מטה עד שנעלמה מלכות זו - לא בטלה לעולם, אלא כלבנה הזו שהיא נעלמת ולאחר ט"ו יום של התמעטות חוזרת ומתחדשת ונגלית שוב, כן דוד מלך ישראל חי וקיָּם וכסאו נכון עד עולם: רמז לשיכות שבין ראש חֹדש לחידוש מלכות בית דוד: `ראש חדש` עולה בגימטריא אחת עם `דוד מלך ישראל חי וקיָּם` - שמונה מאות ושלש עשרה. (ואין `ו` של חי וקיָּם עולה מן המנין, כי היא נוספת ואינה מגוף הענין):

ואומר איש לחברו `שלום עליכם` - שלש פעמים, וכן הוא משיב לו `עליכם שלום` - ג` פעמים. שאין הקדוש ברוך הוא מבשר את ישראל שיהיו נגאלים אלא בשלום שנאמר (ישעיה נב): מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹקָיִךְ. ולעולם הבא מלכות בית דוד נקראת שלום, שנאמר (שם ט): לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ, לפיכך מברכין איש את רעהו בשלום בשעה שמתפללין על חידוש מלכות בית דוד:

ואומרים הפסוקים קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא וגו` (שיר השירים ב) לחזק את האמונה במשיח שעומד אחר כתלנו: ומסיְּמים במזמורים ובריְתא דבי רבי ישמעאל מענין המאורע, ולבסוף אומרים מזמור ס"ז שבתהלים `למנצח בנגינות`, והיא תפילה על ישועתם של ישראל שיש בה ישועה לכל אפסי ארץ: אנשי מעשה נוהגין בקידוש לבנה לנער שולי כנפי ציציותיהם כדי `להבריח את הקליפות`, כנזכר במנהגי האר"י ז"ל, והוא סוד גדול:

וילך לביתו בלב טוב ושמח כאילו קבל פני השכינה. וכתוב בספרים: מי שקדש הלבנה, לא ידאג שימות במיתה משונה באותו חדש: וכל הסימנים האלה והרמזים שבסדר ברכת הלבנה, הם דוגמא ומעין הסימנים ורמזים שעושים בראש השנה; וראש חדש הוא כראש השנה קטן, ועיקרו של ראש חדש הוא בשעת קידוש לבנה; לכך נוהגין בשעת קידושה מעין ממנהגי ראש השנה:

בהצלחה - מנשה ישראל