ידיעת העתיד על ידי פתיחת ספרים

שלום

אינני יודע מי הם ה`רבים` הנוהגים לשאול שאלות מספרים באופן מיסטי ולא מובן. ישנה קצה חוט לעניין זה בדברי המדרש (תנחומא פרשת יתרו סימן ז) שכתב: "הלא כתבתי לך שלישים במועצות וגו` (משלי כב כ), אם בקשת ליטול עצה, מן התורה הוי נוטלה, אמר דוד כשהייתי רוצה ליטול עצה הייתי נוטל מן התורה, שנאמר בפקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך". וביארו בספרים הק` (אגרא דכלה טז ב) כי לפי שהאור שברא הקב"ה ביום הראשון ליצירה, נגנז בתורה, וצדיקים יכולים לגלותה, על ידי התבוננות בפסוקי התורה, ועל דרך זה היו שואלים לילדי תשב"ר שיאמרו להם פסוקים שלמדו בכדי שידעו בעומדם בפרשת דרכים כיצד לנהוג.

ויש שקבלה בידם מהגאון מוילנא שיש אופן לשאול עצה מן התורה על ידי סדר מסויים של פתיחת תנ"ך ועיון בראשי הדפים, ויסודותיו באדני קודש מעין אורים ותומים, אולם הדבר מאוד מוגדר ומסויים, ורק משפחות מסויימות יש להם את העניין בקבלה, ומשתמשים בזה רק בעניין מאוד מאוד גורלי, או בעניין הנוגע לאומה, כשאין שום דרך אחרת להתייעץ באופן הרגיל, וגם אז רק בהקדמת הכנה והזדככות של הנזקקים והעורכים את הגורל.

ידוע ומפורסם הסיפור הנורא מהצדיק רבי אריה לוין שהיה תקופה ארוכה לאחר כיבוש גוש עציון, שנאספו גויות הלוחמים שהקריבו נפשם על הגנת הגוש, ובתוכם ל"ה לוחמים אשר נפלו בדרך לגוש והיו קבורים בקבר אחים ארעי, ואחרי כל הנסיונות לזהות את הגופות נשארו שנים עשר גופות שלא הצליחו לזהות את הגופו מי של מי.

ולגודל צער המשפחות החליט הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל רבה של ירושלים לערוך את הגורל של הגר"א לשם זיהוי הגופות בבירור, התפקיד הוטל על הצדיק הידוע רבי אריה לוין זצוק"ל, וכך מסופר המקרה: יום חמישי, שעת לילה, עלו הרבנים ושניים מנציגי ההורים לישיבה אשר בעליית הבית הקטן של ר` אריה. בהיכל השרוי בחשיכה הודלקו י"ב נרות אשר האירו את קיר המזרח. הם פתחו באמירת תהילים. לשם עריכת הגורל משתמשים לפי המקובל בתנ"ך שדפיו מחולקים לשני טורים. ספר תנ"ך ותיק היה מצוי אצל ר` אריה. דממת קודש שררה בהיכל, הנרות הדולקים הוסיפו למעמד. את התנ"ך פתחו מבלי לדעת או לכוון לעמוד.

לאחר כל פתיחה עלעלו באקרעי שבע פעמים וחזרו על כך שבע פעמים וקבעו שלפי אשר ימצא יקבע של מי הוא קבר פלוני לפי שיסמנו בו את המצבה. וזה כל הנקוט: הפסוק האחרון בעמוד צריך לכלול את שמו, או רמז לשמו של אחד מאלה שמחפשים את זיהויו. הפסוק הראשון היה: "לה` הארץ מלואה תבל ויושבי בה" היה ל"ה בתחילת הפסוק וכך בפסוקים שלאחר מכן, כל אחד עסק במלחמות גבורה ומצות ארץ ישראל.כך חזרו הדברים י"א פעמים להשתממות כולם. כל דף דיבר בפסקנות בפסוק הראשון שהגיעו אליו, היה מפורש שם שזיהה במוצהר את אחד החללים וענינו של כל פסוק הלם את הנושא וכך חזר הדבר שוב ושוב י"א פעמים. ואכן זיהו את הגופות על פי הגורל וכך הם נקברו.

אולם בדרך כלל ההוראה בעניינים אלה הוא לקיים את המצוה "תמים תהיה עם ד` אלוקיך". מה גם שבהזדקקות בגורל הנ"ל שלא לצורך מאוד גורלי יש בכך הסתכנות גדולה, ולפעמים יש בזה אפילו איסור מנחש. לשאלה בכל `מיני` ספרים אחרים, אין שום מקור, זוהי המצאה שהומצאה באקרעי על ידי מי שאינם ראויים לקביעות כאלה, ואין בכך שום אמת. בהצלחה – מנשה ישראל