ערך עצמי וענוה

שלום וברכה,

נא לעיין בכתבה: "האם אנחנו גאים או מכירים בערך עצמנו?"

https://www.hidabroot.org/article/1117899

העניין תלוי בכוונת הלב.

גאווה - היא המחשבה שהכישרונות וההצלחות הן שלנו, "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".

ענווה - היא ההשגה שהכישרונות וההצלחות הן של בורא עולם, אשר נתן לנו אותם בתור פיקדון, כך שהכול ממנו יתברך: "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך כיום הזה" (דברים ח, יח).

כדי לזכות למידת הענווה צריך ללמוד מוסר בקביעות - להחדיר בנו את הידיעה שהכול מהשם יתברך, והכול לטובה, לזכור ולהיזכר בכך. ככל שאדם זוכר את אלוקיו, כך יהיה עניו יותר. 

התנהגות של כעס והתנשאות על אחרים מקורה בגאווה.

הכעס מקורו בגאווה, כי האדם הכועס סבור שהמציאות צריכה להתנהג לפי רצונו, אך אם היה עניו - היה בוטח בבורא עולם שמנהל את עולמו, מאמין שהכול לטובה ומקבל את מצביו מידי שליט המציאות.

הערכה ואהבה עצמית אינם גאווה, אלא הכרה של המתנות שנתן לנו ה'. בהרחבה:

https://www.hidabroot.org/article/225618

https://www.hidabroot.org/article/209941

https://www.hidabroot.org/article/3615

https://www.hidabroot.org/article/1014

והרצאות בנושא גאווה וענווה:

https://www.hidabroot.org/video/56864

https://www.hidabroot.org/video/61918

בברכה,

דניאל בלס