ידיעה ובחירה

התשובה לכך היא כמו שכתב הרמב"ם (פ"ב מהלכות תשובה) שהידיעה של הקב"ה אינו כידיעה של בני האדם, ואף שאילו תיתכן ידיעה ברורה של אדם את העתיד הרי שלא תיתכן יותר כוח של בחירה, ידיעת הקב"ה אינו כך, וככתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולפי שידיעתו של הקב"ה הוא דבר אחד עם מציאותו, והוא הדיעה והוא הידיעה, ואין הידיעה חוץ ממנו, הרי שכשם שאין לנו שום מושג במציאותו כך אין לנו שום מושג בידיעתו, ולשער מהו בדיוק הידיעה שלו, שאילו היינו משיגים את ידיעתו, הרי השגנו גם אותו שהוא וידיעתו אחד, ומכיוון שאי אפשר להשיג אותו וכנדרש מהכתוב כי לא יראני האדם וחי, כך אי אפשר לנו להשיג את ידיעתו מהו.

ואל תתמה על זה, שהרי כל עוד שאנו נמצאים בגוף המצומצם העוטף את נשמתינו אין באפשרותינו להשיג מה זה `אין סוף` ומה זה `רוחניות`, וגבי הגוף דבר שאין לו ממשות אינו קיים, מכל מקום ידוע לנו ששהדברים אינם כך, ומיד בצאת נשמתינו מגופינו נראה הכל בפרספקטיבה אחרת ונבין פתאום מה זה אין סוף ומה זה `נשמה`,,,ולמה הדבר דומה לזחל הזוחל על פני משטח שאין לו השגה במימד העומק, וכל שהוא משיג הוא מימד האורך והרוחב, ורק הגדולים ממנו משיגים את עניין התלת מימדי, כך הנשמה בהיפרדה מהגוף תשיג פתאום מימד רביעי ואולי עוד כמה מימדים, כך שיסתדרו לנו בבת אחת כמה וכמה דברים שלמדנו בחיינו ולא הבננו מה הם בדיוק, ומכל זה נבין גם בהתייחס לגבי השגת ידיעתו של הקב"ה, שזהו מימד עליון יותר שאף הנשמות והמלאכים אינן משיגים בשלימות, עם שהם משיגים בזה הרבה יותר מבני אדם קרוצים מחומר.

ובקיצור, התירוץ על סתירת הידיעה והבחירה, הוא, כי כל עוד שאין אנחנו יודעים מהותהידיעה לא נוכל לשאול שום שאלות לגביה. וכל זה ביאר הרשב"א במילים קצרות בספרו מנחת קנאות (פרק טו): "אע"פ שהכל גלוי וידוע לפניו, טבע האפשר במקומו מונח, ואין ידיעתו יתברך מחייב האדם לעשות אחד משני האפשריים, אלא הבחירה בידו כמו שאמר הכתוב, ראה נתתי לפניך וגו` ובחרת בחיים, וזהו פירוש הכל צפוי והרשות נתונה, ואע"פ שהענין הזה ישיגוהו קושיות וספיקות, הוא לפי דעתינו הקצרה, אבל העיקר האמיתי והיסוד שהכל תלוי בו, הוא הנודע אצלינו מפי הגבורה, והנבואה האמיתית, אשר גילתה לנו דברים שאין בכוח השכל להשיגם כי השם ית` יודע הכל ומשגיח בכל והבחירה ביד האדם להיות צדיק או רשע".

בהצלחה

מנשה ישראל