פרשת בהעלותך

בס"ד
 
שלום וברכה,
 

כל מילה של משה רבנו היתה מדודה, ויש מאחוריה פניה למידת הרחמים, בדרך זו משה סיפר את לב העם, מה שנראה ומרגיש למראית עין, ודומה הדבר לטענה (במדבר יד, יג): "ויאמר משה אל ה': ושמעו מצרים כי העלית בכוחך את העם הזה מקרבו... והמתה את העם הזה כאיש אחד, ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמור, מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם, וישחטם במדבר".

כל זה נאמר על מראית עין - כלומר חילול השם שיהיה בעולם.

וכפי שאומר אברהם (בראשית יח, כה): "חלילה לך מעשות כדבר הזה, להמית צדיק עם רשע, והיה כצדיק כרשע, חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט", וכפי שמבאר רש"י: "חלילה לך - חולין הוא לך, יאמרו כך הוא אומנתו, שוטף הכל צדיקים ורשעים, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה".

אין זו האשמה, אלא צורה קשה של בקשה, אשר רק צדיקים גדולים מאוד יודעים להפנותה כראוי, כשאין בלבם כוונה להטיח דברים כלפי מעלה ח"ו, ולבם כואב על מה שאומרים העם בגלל מידת הדין, חילול השם שיש בעולם.

ועם זאת לשון זו של משה נאמרה לגנאי ונענש על כך (ראה רש"י על שמות ו, א).

 לגבי המתאוננים, החטא של העם היה ששמעו את הערב רב, ולא התנגדו לדבריהם. העם היה צריך לעמוד נגד המסיתים, בדומה ליהושע וכלב שעמדו נגד שאר המרגלים. וזה מקרא מפורש: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא"" (ויקרא יט, יז). כשאין תוכחה, יש נשיאת חטא.

עניין זה הוסבר בהרחבה במאמרי על חטא העגל:

https://www.hidabroot.org/article/222413
 
בברכה,
דניאל בלס