התורה לאורך השנים

שלום וברכה,

השבטים שלא הקפידו על התורה והמצוות - נאבדו מעם ישראל, ואיננו יודעים את מוצאם כיום. אנו היהודים החיים כיום הם צאצאיהם של כל היהודים שהקפידו על קלה כבחמורה מזמן משה רבנו. אפשר לראות זאת במיוחד בגלות, כאשר הנסיון להחזיק ביהדות היה קשה מאוד, ובכל זאת אבותינו מסרו נפש על קיום התורה.

מי שחטא - נאבד מעם ישראל. 

כל עובדי העבודה זרה, המתיוונים, המומרים לנצרות - פרשו מעמנו ואיבדו את זהותם בין הגויים.

היסטורית, לא ניתן לטעון לשכחה. רק הבט וראה כיצד לאחר 2000 שנות גלות חזרו יהודים מכל קצוות תבל עם אותן תפילין, אותה ציצית, אותה שבת, אותו סדר פסח וכו' וכו' למרות הרדיפות, ולמרות שלא היתה תקשורת, ודיברו שפות אחרות והתלבשו מלבושים אחרים (נסה להשוות יהודי תימני מסורתי ליהודי אירופאי מסורתי - אין כל דמיון במראה והתרבות והשפה והלבוש, אך המצוות אותן מצוות בדיוק!). 

כך שלא ניתן לומר שהתורה שבכתב או שבעל פה נשכחה ח"ו. ולכן לא נמצא מחלוקת בגמרא האם תפילין צריכות להיות מרובעות או שחורות וכיוצא באלו השאלות. שים לב לעובדה המרתקת שהמחלוקות במשנה ובגמרא עוסקות תמיד בפרטים הקטנים ביותר, ולא בעיקרים שמוסכמים בפי כל. הדבר דומה לעץ שיש לו גזע גדול ועצום, רק שמתפצלים ממנו ענפים שונים. כך גם התורה שבעל פה היתה מקובלת וידועה לכל חז"ל, והמחלוקות היו רק בהבנת הפרטים הקטנים שנוגעים למצוות.

תפילין עשויות עור בהמה, וציצית עשויה בגד, ואין סיבה והגיון שיישכחו כאשר מיליוני אבות מעבירים זאת למיליוני בניהם מדור לדור, והם רואים זאת במו עיניהם כפי שהם רואים את ארבעת המינים. אין מקום לשכחה בדברים מפורסמים כל כך.

כמו כן,
בורא עולם קורא את כל הדורות מראש. מי שאכן מאמין שספר התורה ניתן מבורא עולם - כבר יודע שהתורה לא שונתה ולא נשכחה במרוצת הדורות, כי ה' הבטיח בתורתו: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא, כא).
וכן גם הבטיחו הנביאים: "ואני זאת בריתי אותם, אמר ה', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך - לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם" (ישעיהו נט, כא).
כל מה שמסרו לנו החכמים, הם מסרו על פי התורה הקדושה, ולא מדעתם האישית חלילה. 
התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מ

דור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל. עליהם נאמר בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מדבריהם ימין ושמאל".
בלעדי החכמים, לא היינו יודעים כיום האם מותר או אסור להדליק נורת חשמל בשבת, או לנסוע במכונית ביום השבת, ואינספור הלכות שדורשים שיקול דעת וידע נרחב במקורות. לשם כך יש לנו רבנים גדולי ישראל בכל דור שפוסקים את ההלכה.
חשוב להבהיר שהחכמים לא "ממציאים" הלכות חלילה, אלא קובעים תקנות וגדרים להלכות קיימות, ולכן יש מצוות שנקראות "מצוות דרבנן" (כלומר מצוות שפסקו החכמים לשמירת התורה), ומצוות שנקראות בשם "מצוות דאורייתא" (כלומר מצוות שהצטוונו בהן כבר במתן תורה). 

המצווה לשמוע לפסיקת החכמים נמצאת בתורה: "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה - לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, יא)
  והנהגה זו נאמרה בכל דור ודור:
"ובאת אל הכהנים הלוים ואל השֹׁפט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" (דברים יז, ח-ט). "אל השופט אשר יהיה בימים ההם - אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך" (משנה עדויות א, ה)
 עוד נאמר בפירוש בתורה לשמוע להוראותם של זקני הדור: "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים לב, ז). התורה מצווה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי" (ויקרא, פרק יח, ל), ולמדו מכאן חכמים: "עשו משמרת למשמרתי" (יבמות כא, א).
 כידוע, מרדכי ועזרא הסופר תיקנו תקנות עוד בימי התנ"ך, בימי בית המקדש. עוד על סמכות חכמים מן התורה:
https://www.hidabroot.org/article/2587
  

התורה נשמרה מדור לדור בנאמנות ובדיוק על ידי בתי הדינים שהיו מתקופת משה רבנו ועד ימינו.

בברכה,

דניאל בלס