צרות ומכאובים.

שלום וברכה,

כואב הלב לקרוא על מקרים קשים כאלה.

חשוב להבין שאלו מקרים נדירים מאוד שהתגלגלו בחשבונות שמים, רוב האנשים לא מתים בצעירותם.

אין ספק שעשה חסד גדול עם אותה נשמה בה טיפל, והיא זוכרת אותו עכשיו לטובה בעולם האמת - זה היה תיקונה וזה היה תיקונו. שום דבר לא קורה במקרה ולא לחינם.

בעולם הזה אנחנו נשמות בתוך גוף - קליפה חיצונית, ירדנו לגוף חומר כדי לעמוד בנסיונות. אך העולם הבא הוא המציאות האמתית, שם אין לא רעב ולא מחלות ולא מוות, והנשמות חיות לנצח עם הקב"ה.

עובדה שלבסוף כולנו מזדקנים ונפטרים מן העולם, ולא לוקחים איתנו דבר מלבד מצוות: "שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות ו, ט). 

לכן החסד שעשה אותו חרדי עם הילד המסכן היא זכות נצחית.

עוד לפני שהנשמה יורדת לעולם, נקבע כמה שנים תחיה, ומה יהיו נסיונותיה. כך הנסיון הקשה שלו עם אותו ילד לא היה מקרי.

כל צורה של ייסורים נקבעים לאדם עוד בטרם ירידתו לעולם הזה. אמרו חז"ל (נידה דף טז, ב): "מלאך הממונה על ההריון - 'לילה' שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: ריבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה - גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק - אינו אומר".
מכאן יצאנו למדים, שעוד בטרם יורד כל אדם לעולם, נקבע עבורו בשמים מה יהיו הנסיונות והקשיים הפרטיים בחייו, אם יהיה עשיר או עני, אם יהיו לו קשיים בפרנסה, אילו מחלות או כאבים יפקדו אותו בחייו וכיוצא באלה. לכל אדם חשבון פרטי משלו, אשר נוגע לעיתים רבות במעשיו ונסיונותיו מגלגולים קודמים, שקובע את מאורעותיו בחיים. אך הבחירה אם להיות צדיק או רשע נתון לגמרי בידינו למרות המצבים החיצוניים. אנו יכולים לבחור בדרך האמונה והביטחון, ולבטוח שהכל נועד לטובה, ולקבל את הייסורים באהבה, או להתכחש חלילה לבוראנו ולהגדיל את עווננו. ועניין זה תלוי לגמרי בידינו.    

אפילו הייסורים הקטנים ביותר באים לאדם בחשבון מדוקדק משמים. אמרו חז"ל במסכת ערכין (דף טז, ב): "עד היכן תכלית הייסורין? ...אפילו נתכוונו למזוג לו כוס יין במים חמין ומזגו לו בטעות בצונן, או שנתכוונו למזוג לו בצונן ומזגו לו בחמין, הרי זה נקרא ייסורים... אפילו נהפך לו חלוקו כשלבשו, והוא צריך לחזור ולהופכו, הרי אלו ייסורים... עד היכן תכלית ייסורין? אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש מטבעות, ועלו בידו שתיים, הרי אלו ייסורים!"
התורה מכנה את הייסורים "חלאים רעים ונאמנים" (דברים כח, נט), ומסבירים חז"ל שהם רעים בשליחותן, שמייסרים את הגוף, אך גם נאמנים בשבועתן, שהם ניתנים במידה מדויקת ולא יותר ממה שנגזר משמים. 

בעולם הבא נבין כיצד כל הייסורים היו לטובת הנשמה. אמרו חז"ל (פסחים דף נ, עמוד א): "לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה - על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו (אומר): הטוב והמטיב"

אמליץ לקרוא:

10 הוכחות לכך שה' אוהב אותך, על אף הייסורים
https://www.hidabroot.org/he/article/798

האם רוב חיי האדם הם סבל?

https://www.hidabroot.org/article/1126165

אם אבא אוהב - אז למה כואב?

https://www.hidabroot.org/he/article/125233

למה היתה שואה?

https://www.hidabroot.org/article/863

ניתן לשאול אותו שאלה: מי לדעתך נתן בלבך את כל הרחמים שיש לך על עצמך ועל אחרים?
עובדה שישנם אנשים אכזרים שאין להם רחמים על אחרים. גם לבעלי חיים אין רחמים על בני מינם (חתול איננו בוכה ולא ניגש לעזור לחתול אחר שנדרס על הכביש). רחמים הם משהו מיוחד מאוד שניתן בליבך מאלוקים - הוא אבי כל הרחמים, וכל הרחמים מגיעים ממנו יתברך, וליהודים נתן רחמים מרובים - לכן נקרא בלשון חז"ל בשם "רחמנא", המרחם.

אלוקים יודע בדיוק מה אנחנו חושבים ומה אנחנו מרגישים - כי הוא ברא אותנו, ונתן את הרחמים בלבנו. מכאן תדע שהוא יתברך ודאי הרבה יותר רחמן מאתנו. 

כל דבר שאנו מחשיבים לטובה בעולם הזה, וכל הנאה או שמחה שהרגשת אי פעם בחייך - הגיעה רק ממנו יתברך. הוא יודע בדיוק מה יעשה אותך אדם שמח ומה יעשה אותך אדם עצוב, ומה היא התועלת האמיתית שלך.
עליך רק לבטוח בו. ולהאמין בו שהוא עושה הכל לטובה. ממש כמו ילד בן שנה שחייב לבטוח באביו ובאמו שיודעים מה טוב עבורו - אפילו כאשר כואב לו שהוא צריך לקבל זריקה מרופא, ולא יודע למה, או כשהוא נאלץ לוותר על חפץ שהוא רוצה להכניס לפיו, ולא מבין מדוע. הוא גם לא יכול להבין, אך הוא יודע שאביו ואמו אוהבים אותו - כי הם אלה שדואגים לו ומטיבים איתו.
 
האם שמעת על משל התאומים? שני תאומים היו ברחם אמם, תינוק אחד אמר לתינוק השני: "מי אמר שיש לנו אמא? האם אפשר לראותה?", התינוק השני השיב לו: "הרי אמא נמצאת מסביבנו בכל מקום, היא מחייה אותנו בכל רגע, ואנו מרגישים את חומה. בכל רגע אנו מקבלים חמצן דם ומים ומזון דרך חבל הטבור - וכל זה מגיע ממנה, אז אני יודע שהיא דואגת לנו ואוהבת אותנו". אמר לו התינוק הראשון: "אך רע לי פה, והמקום נעשה צר יותר ויותר, וברגע שחבל הטבור יתנתק נמות מיד ללא חמצן. האם זו אמא אוהבת?". השיב לו התינוק השני: "אני רואה במו עיניי שאמא דואגת לנו, היא מאכילה ומשקה אותנו, אין לי ספק שהיא לא הביאה אותנו לעולם כדי לסבול. אני בטוח שיש תכלית מאחורי כל מה שקורה לנו. וגם אחרי שיתנתק חבל הטבור - אני מאמין שיש חיים אחרי הלידה"!
 
עלינו להאמין שיש חיים אחרי המוות. ושתכלית העולם הזה היא כדי להטיב לנו בעולם הבא. וגם הייסורים שעוברים בעולם הזה הם חבלי לידה, שנועדו לתקן פגמים בנשמות ולהביא לשלמות הרוחנית.

כל אכזריות או קושי לב שאדם חושב שיש אצלו חלילה - נובע רק מחוסר ידיעה על מעשיו, כי העולם הזה נסתר ולא מובן, חלק קטן מגלגולים רבים שאת תחילתם ואת סופם איננו יודעים. כשנגיע לעולם הבא, לעולם הנשמות, ונראה את העולם האמיתי, נבין שהוא יתברך אכן רחום וחנון יותר מכל אדם, ויותר מכל מה שיכולנו לשער. 

בעזרת השם יקום בכוחות מחודשים, מתוך אמונה בתכלית הגדולה שיועדה לו כעבד ה', כי זכה לקיים מצווה גדולה מאוד, ובעז"ה עוד יזכה לקיים מצוות רבות ללא ייסורים, ויראה נחת וטוב גם בעולם הזה.

כן יהי רצון שנזכה לגאולה השלמה בקרוב, ולא נחזה עוד בייסורים והסתר פנים.

בברכה,

דניאל בלס