תורה שבע"פ מהי?

שלום וברכה

בשעה שקיבלו ישראל את התורה בהר סיני, נשאר משה עם הקב"ה עוד ארבעים יום, ופירש הקב"ה למשה את כל מצוות התורה, איך בדיוק לנהוג, ומה הכוונה בכל מילה ומילה בתורה. כגון, ה` מצווה עלינו בתורתו והיו לאות על ידיך ולטוטפות בין עיניך, אך לא התפרש לנו הדרך איך נקשור את הדברים בין עינינו ואיפה בדיוק לקשור מש בין העיניים או במקום שכנגד בין העיניים, וע"כ הוסיף ה` ופירש למשה בדיוק את כל הלכות תפילין, ומשה בירדו מהר סיני לימד את ישראל את פסוקי התורה, ופירשה להם עפ"י דברי ה`.

וכן על זה הדרך בכל מצוות התורה. וזה נקרא תורה שבעל פה, שבאה לפרש את התורה שבכתב. וא"כ לעולם לא תישאל השאלה, אם התורה שבכתב תקיפה יותר או לא, כי התורה שבע"פ מפרשת את התורה שבכתב, ולעולם נפרש את התורה שבכתב, כפי` אשר פירשו משה מפי ה`.

וברור מעל כל ספק כי חייבת להיות פירוש לתורה שבכתב, מאחר והתורה ככתבה לא ברורה, והרבה פעמים הקורא בתורה שבכתב אינו יודע כלל מה לעשות ואיך להתנהג. אילו היה רק התורה שבכתב, היו מגיעים לבית הכנסת בימי חג הסוכות כשלכל אחד ישנו סט אחר של ארבע מינים, שהרי בתורה כתוב פרי עץ הדר, והיה אחד מביא קלמנטינה, והשני תפוז, השלישי באשכולית, וכו`, כמו כן המין הנקרא בתורה כפות תמרים, היה כל אחד מפרש כרצונו, והיו מוצאים בבית הכנסת אנשים עם אשכול תמרים, כל אחד היה מקיים מצוות קשירת תפילין באופן הנראה לו מהכתוב הסתום מאוד, וכיוצא בזה בשאר המצוות.

כך שהאחידות הקיימת בשמירת התורה אינה נגזרת אלא מתוך התורה שבעל פה שבעל כורחינו נתקבל על ידי משה בד בבד עם התורה שבכתב, ונמסר כבר אז לעם ישראל. וכך משכנע אחד מגדולי האחרונים מרן החתם סופר את העניין (יו"ד סימן שנו) וזה לשונו: "כל סידורי מצוות, נראה לי כשיגעון מי שיאמר, שבאחד מהדורות קם אחד, והמציא להניח תפילין, ויצא בקרן אחד על מצחו, והטעה העולם לומר זהו טוטפת האמור בקרא, הלא ירגמוהו העם ויאמרו זה לא שמענו ולא ראינו מאבותינו מיום עמדנו על הר סיני, ועימנו משה רבינו עליו השלום, ואחריו יהושע בן נון, וזקנים, ונביאים, מי ימלא לבו לחדש דבר, וכן בענין סוכה וארבעת המינים [שלא מפורש בתורה אופן קיום מצוות אלו], וכל מעשה קרבנות, מי יכול לשנות הדבר בענין הנהוג בכל יום ויום לפני זקנים ונביאים, אם לא כך ראינו בעינינו ממשה רבינו עליו השלום ותלמידיו ותלמידי תלמידיו עד היום הזה, ויסכר פי דוברי שקר הקראים הרעים תימק לשונם בחיכם, כלה ענן וילך יורד שאול לא יעלה".

עד כאן לשונו ולא משה רבינו הוא שהמציא את הפירוש שיש בידינו בקבלה כיום וכמבואר הרבה בדברי חז"ל שכשעלה משה להר סיני מסר לו הקב"ה התורה בפירושה, וכמו שנאמר [שמות כד יב] עלה אלי ההרה ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה. ופירשו רז"ל במסכת ברכות בפ"א [ה א], התורה, זו תורה שבכתב. והמצוה, זו משנה. אשר כתבתי, אלו נביאים וכתובים. להורותם, זה תלמוד. מלמד שכולם נתנו למשה בסיני. ובמדרש קהלת [קהלת רבה פרשה א ב ד"ה יש דבר ובפרשה ה ב ד"ה ר` נחמיה] אמרו, ויתן יי` אלי את שני לוחות האבנים כתובים באצבע אלהים ועליהם ככל הדברים, כל, ככל. דברים, הדברים.

מצוה, המצוה: מקרא משנה הלכה תלמוד תוספות ואגדות ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו, כולם נתנו הלכה למשה מסיני. וכן הוא במסכת פאה ירושלמית [פ"א הל"א טו - ב] וכן בראשון מחגיגה [ירושלמי פ"א הל"ח עו - ד] וכן הוא בשני ממגילה [יט ב] וסיימו בה, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שסופרים עתידין לחדש ומאי ניהו מקרא מגילה. וכן הוא בואלה שמות רבה [פרשה מז פיסקא א]. ותלמוד, זו תורה שבעל פה, שהיא פירוש תורה שבכתב, שאלמלא הפירוש שקבל משה מפי הגבורה, לא ידענו פירוש תורה שבכתב, שהרי בדיני שבת יש מסכתא אחת לפרש מה היא המלאכה שאסרה תורה.

וכן במצות יבום וחליצה, יש מסכתא אחת לפרש דיניהן. וכן מס` נזיקין מפרשת לאו דלא תגזול. וכן בשאר התורה יש צורך אל הקבלה. ועל זה כתבה התורה [דברים יז ח] בפרשת כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם, בין דין לדין, בין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר יי`. וחייבה מיתה לכל הממרה פי סנהדרין המפרשים הספקות על פי מה שקבלו איש מפי איש עד משה.