ילדים ומצוות

בס"ד
 
שלום וברכה,
 

שאלה יפה. 

ההיפך הוא הנכון: 

1. אילו היה האדם נולד מיד עם כל הכישורים והיכולות - לא היה יודע לזהות את החסדים שעושים אתו הוריו, לבטוח בהם, ללמוד ולהחכים מהם. הילד שמקבל את חסדי הוריו ואהבתם מתוך הכנעה גמורה במצבו החלוש, לומד בבוא-היום לתת גם הוא לעולם את אהבתו וחסדיו.

2. יש בכך התפתחות רוחנית עבור ההורים שגומלים חסד עם ילדיהם ומלמדים אותם תורה. אמרו חז"ל שאדם שאין לו ילדים לא יכול להיות דיין, כי לא זכה עדיין למידת הרחמים של אב! ההורים אולי לא מבחינים בכך, אך החינוך של ילדיהם הוא בעצם תהליך של התבגרות והשקעה רוחנית בעצמם, על ידי החסד והחינוך הם מתפתחים.

3. הקב"ה רצה שנכיר את תורתו בשלבים, בגלל שהתורה בנויה כמו בצל, עם דרגות של פשט ועומק. וכל חלקי התורה אמיתיים ויפים. אילו היו נולדים מיד בוגרים, לא היו זוכים להכיר את צורת האמונה והתורה בתמימות. לכן אמרו חז"ל כי בהבל פיהם של ילדים הלומדים תורה - מתקיים העולם. דווקא מפני שלומדים את התורה בתמימות וטהרה מיוחדים. לכל גיל - יש את העומק והבגרות שלו, וכל השלבים יפים: 

"בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה, בן חמשים לעצה, בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה, בן שמונים לגבורה, בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם" (אבות ה, כא).

בברכה,
דניאל בלס