המבול בתרבויות אחרות

בס"ד
 
שלום וברכה,
 

להלן הרשימה המקוצרת, בה נמצאים גם השמות, הפרטים והמקורות:

1) השומרים (Sumerian) האמינו שהאלים כעסו על בני-האדם והחליטו להביא מבול על כל המין האנושי, מלבד אדם אחד בשם זיאוסודרה (Ziusudra, Atrahasis) אשר ניצל מן המבול, לאחר שהוא בנה תיבה ענקית בהכוונת אחד האלים (Enki). אחרי המבול זיאוסודרה מקריב קורבן לאלים.

מקום: מסופוטמיה/אשור (ארם נהריים), נמצא בצפון סוריה ליד גבול טורקיה.

2) הבבלים (Babylonian) האמינו בסיפור דומה, אשר נכלל בעלילות גילגמש. גם בו מוזכר מבול אדיר שנוצר מתוך "זעם האלים" (tablet 11), אלא שאחד האלים מזהיר את גילגמש מפני המבול, והוא בונה תיבה אדירה לתוכה הוא מכניס את משפחתו וחיות שונות.

מקום: עיראק/בבל, שלטה באזורים נרחבים בסהר הפורה, יבשת אסיה.

3) "ספר חנוך" (1st Book of Enoch) היה אחד מן הספרים היהודיים-חיצונים שלא נכנסו לתנ"ך, ומתוארך למאה ה-3 לפני הספירה הנוצרית, קטעים ממנו התגלו בין המגילות הגנוזות, והעתקים ממנו נמצאים בשפה היוונית ואתיופית עתיקה. גם בו מתואר המבול. גם "ספר היובלים" (Book of Jubilees) היה אחד מן הספרים היהודיים-חיצונים שלא נכנסו לתנ"ך. הוא מתוארך למאה ה-2 לפני הספירה הנוצרית, וקטעים ממנו התגלו במגילות ים המלח בקומראן. מתוארים בו סיפורי בראשית, וגם המבול.

וכמובן, מיותר לציין את סיפור המבול המפורט בתורה, הנטענת להמסר לבני-העם היהודי לפני 3300 שנה. גם יוסף בן מתיתיהו מספר בספרו שעל הרי ה"קארדו" (הרי האררט, בארמניה) נמצאו שרידי קרשים מהתיבה של נח, והאנשים הגרים שם שומרים את שברי-הקרשים כסגולה (מתוך "קדמוניות", פרק א, ג).

מקום: ארץ כנען/ישראל, חצי הסהר הפורה והים התיכון, יבשת אסיה.

4) הסינים (Chinese) החזיקו מסורות דומות על מבול ושטפונות ענק. ב"ספר ההיסטוריה" (Shujing) שמתוארך ל-700 שנה לפני הספירה הנוצרית (או אפילו לפני כן), מציין את שליט סין (Emperor Yao) עומד בפני בעיה של מבול אשר "מגיע עד לשמים", עד אשר מצליחים לעצור אותו. מעניין שהתיארוך של "המבול" המסופר במסורת זו זהה לתקופה של המבול המקראי (Shu king : history of China, B.C. 2355 to B.C. 719).

גם במסורת סינית אחרת הנקראת בשם "המסורת של ההרים והימים" (chapter 18, Shanhaijing) מסתיים עם השליט דיו (Da Yu) המסתובב עשר שנים בנסיון להתמודד עם מבול אדיר ש"מגיע עד לשמים" ("floodwaters overflowed [to] heaven").

למעשה אינספור מסורות סיניות עתיקות (Shiji, Chuci, Liezi, Huainanzi, Shuowen Jiezi, Siku Quanshu, Songsi Dashu) מזכירות דמות בשם נח (Nuwa, לעיתים גם כדמות נשית) אשר מתקן את השמים אחרי המבול האדיר או "האסון הנורא", וממנו מתרבים שוב בני-האדם בכל העולם. ישנן אינספור גרסאות סיניות של הסיפור הזה.

מקום: סין, מזרח אסיה.

5) ההודים (India) האמינו גם הם במסורת על מבול, שלדעת חוקרים קדומה אפילו יותר מן המסורת השומרית. בסיפורים שלהם (Matsya Purana, Shatapatha Brahmana) השליט הקדום הידוע גם בשם "מנו" (Manu) מצא בנהר דג, אשר גילה לו שעומד להיות מבול עולמי שיכחיד את כל החיים. על כן "מנו" בונה ספינה ענקית עם חיות מכל המינים ("seeds of life"), כדי שיאכלסו שוב את כדור הארץ אחרי המבול.

בהודו קיימת עוד מסורת עתיקה, לפיה העולם נחרב פעם אחר פעם במבול, וה"אל בהרמה" חוזר לחדש את הבריאה כל פעם מחדש.

מקום: הודו, אסיה.

6) באיי אנדמן (Andaman Islands) קיימות מסורות על מבול עולמי גם כן. לפי המסורת בשבטים אלו, אנשים לא קיימו את החוקים שניתנו להם בבריאה, ומסיבה זו נמחו כל היצורים החיים במבול כלל-עולמי. רק משפחה אחת ניצלה במבול, וה"אל" חזר לברוא את בעלי-החיים אחרי המבול (Myths and Legends, by George Weber). 

מקום: איים שבין הודו לאינדונזיה, שייכת להודו.

7) האוסטרלים הקדומים (Australia) האמינו שבעבר הרחוק "צפדע-ענקית" בלעה את כל המים בעולם, ורק לאחר שגרמו לה לצחוק, היא ירקה את כל המים, מה שגרם למבול אדיר והכחדה, עד שרק "ראשי ההרים הגבוהים היו נראים, כמו איים בתוך הים". מאז אותו היום צבעי ציפור-השקנאי השתנו כדי שתזכיר לכולם את המבול האדיר...

מקום: יבשת אוסטרליה - אוקיאניה, נמצאת מדרום-מזרח ליבשת אסיה.

8) היוונים הקדומים (Greek) האמינו בשלוש סוגי מבול אדירים בשחר האנושות ( flood of Ogyges, flood of Deucalion and the flood of Dardanus). אחד מסיפורי המבול (Deucalion by Apollodorus) מתאר כיצד זאוס מחליט להשמיד את כל העולם במבול. דאוקליון ניצל עם אשתו לאחר שהוא בונה תיבה, ושאר בני-האדם נכחדים במבול. לאחר המבול הניצולים מקריבים קורבן ומחדשים את האנושות. הגרסה העתיקה של האגדה גם מספרת כיצד נחתה התיבה בהרים, לאחר המבול.

אפלטון כבר הבחין בימיו בסיפורי המבול הרבים, והגיע למסקנה שהיה מבול בעבר העתיק, ממנו ניצלו רק יחידים (מתוך "דיאלוג טימיאוס").

מקום: יוון, יבשת אירופה (דרום-מזרח אירופה).

9) על המטבעות הרשמיים של הפריגים הקדומים (ראשית המאה השנייה לספירה הנוצרית), נראתה תיבה ובתוכה יושבים גבר ואשה, תיבה זו שטה על פני המים ועליה יושבת ציפור. לכיוון התיבה מעופפת ציפור המחזיקה ענף (אולי ענף של עץ זית?). מחוץ לתיבה נראים גבר ואשה המושיטים ידיים כלפי השמים. על התיבה עצמה כתובה המילה "נוא" או "נח" (הופיע במילון התנ"ך "משפט האורים", יהושע שטיינברג, עמוד 418).

A bronze coin, 3rd Century 27 millimeters, Noah's name given in Greek as NOE, appears on the ark. Historian Numorum, B. V. Head, no. 313, page 667.

מקום: פרייה/פריגיה (Apamea), המערב המרכזי של אסיה הקטנה (כיום מערב טורקיה).

10) הפרסים הקדומים (המיתולוגיה הפרסית) נמצא סיפור דומה למבול, אלא שחורבן העולם נעשה באמצעות כפור אדיר. רק אדם אחד בשם ג'משיד מוזהר בידי אחד האלים ("אהורה מאזדה"), וניצל בתוך מערה תת-קרקעית עם משפחתו, אליה הוא גם אוסף זוגות מכל מיני בעלי-החיים והצמחים. לאחר מכן הם מאכלסים שוב את העולם.

מקום: פרס/איראן, יבשת אסיה.

11) הגרמנים הקדומים (Germanic) במיתולוגית הנורדית (Norse mythology) מתארים אלים ענקיים הנלחמים, עד שאחד מהם נפצע, ודמו הדולף מביא מבול על העולם. מבול זה מכחיד את כל הענקים החיים, מלבד שניים ששורדים באמצעות ספינה.

מקום: גרמניה, אירופה.

12) האירים הקדומים (Irish). לפי האגדות האיריות (Irish mythology: Lebor Gabala Erenn), האמינו האירים שהמתיישבים הראשונים באירלנד היו צאצאי נח (הנינה של נח,Cessair), והם כולם נשטפו במבול שנמשך 40 יום. אחרי שמתיישבים נוספים הגיעו לאי, מבול נוסף הרג את כולם מלבד שלושים מתיישבים אשר איכלסו את העולם מחדש. אגדות אלו ככל הנראה הושפעו גם מן הנצרות ועוצבו מחדש.

מקום: אירלנד, אירופה (ממערב לבריטניה).

13) האצטקים (Aztec) אשר היו באמריקה, האמינו גם בסיפורים על מבול גדול. לפי אמונתם, אחרי "עידן השמש" טבעו כל בני-האדם והפכו לדגים. המים והשמים נגעו אלו באלו, וביום אחד הכל נאבד, ואפילו "ההרים טבעו במבול". רק משפחה אחת ניצלה, אחרי ש"אליל" בשם Titlachahuan הזהיר אדם אחד בשם "נוטה" (Nota) מן המבול, והכניס אותם למקום בטוח, עד שהמבול פסק. מתוך:

(Ancient Aztec document Codex Chimalpopoca, translated by Abbe Charles Etienne Brasseur de Bourbourg).

מקום: מקסיקו, אמריקה הצפונית.

14) בני האינקה (Inca). לפי האגדות של בני-האינקה, ה"אל" הנקרא "Viracocha" הרג את כל הענקים במבול ענק, ורק שני אנשים ניצלו ואיכלסו את העולם מחדש (מתוך: Inca mythology, Unu Pachakuti).

מקום: פרו, אמריקה הדרומית.

15) בני המאיה (Maya) היו קבוצות ילידים אמריקאיים קדומים (אינדיאנים). לפי אמונתם, "אלילי-הסופה" (Huracan, one-legged) גרמו למבול עולמי של שרף, אחרי שבני-האדם הרגיזו את האלים. רק ארבעה אנשים וארבע נשים ניצלו, והם איכלסו את העולם מחדש (מתוך: Maya mythology, Popol Vuh, Part 1, Chapter 3).

מקום: אמריקה המרכזית/תיכונה (דרומה של אמריקה הצפונית).

16) בני ההופי (Hopi mythology) היו ילידים אמריקאיים קדומים (אינדיאנים). לפי אמונתם בני-האדם נמלטים מהאליל "Sotuknang" אשר מנסה להשמיד את העולם באמצעות אש וקרח. רק האנשים שנשמעים ל"חוקי הבריאה" ניצלים, אך גם הם נעשים לבסוף מושחתים. לפי האגדה, האליל מחליט להביא לבסוף מבול על כל העולם, ורק קבוצה נבחרת של אנשים ניצלים מן המבול בתוך קני-סוף ענקיים הצפים על פני המים.

מקום: צפון-מזרח אריזונה (דרום-מערב ארצות הברית).

17) בני-הקאדו (Caddo mythology) היו ילידים אמריקאיים (אינדיאנים) מדרום-מזרח אמריקה. לפי אמונתם, אלילים-ענקיים נלחמים ביניהם עד שהם יוצרים מבול עולמי המכחיד את כל החיים. רק משפחה אחת ניצלת מן המבול, לאחר שאחד האנשים שמע "קול" האומר לו לבנות "קנה סוף חלול", אשר גודל והופך למעין ספינה ענקית. לתוך "קנה הסוף הענק" נכנס האיש עם בני-משפחתו וזוגות מכל מיני בעלי החיים "הטובים". לאחר מכן המבול מכסה את כל העולם, כולל את המפלצות האדירות. המבול לבסוף מפסיק, המים נסוגים והרוח מייבשת את הארץ.

מקום: דרום-מזרח אמריקה.

18) המנומינים היו ילידים אמריקאיים (אינדיאנים). במיתולוגיה המנומינית (Menominee mythology), יצור בשם "Manabus" פוגע באלים, וכך נוצר מבול אדיר בו טובעים כל בעלי-החיים. לאחר המבול נבראים שוב בעלי-החיים ובני-האדם.

מקום: ויסקונסין, אזור הימות הגדולות בארצות הברית (צפון אמריקה).

19) בני-המיקאמק היו ילידים אמריקאיים (אינדיאנים). במילוגיה של בני-המיקמאק (Mi'kmaq mythology), השנאה מביאה את בני-האדם להלחם אחד בשני, מה שגורם לאל הגדול של השמש "creator-sun-god" לבכות, בכי זה מתחיל כגשם ההופך לבסוף למבול אדיר. בני-האדם מנסים לשרוד, אך כולם נכחדים מלבד גבר ואשה יחידים, שמאכלסים לאחר מכן את העולם מחדש.

מקום: מיקמאק (Mikmaq), צפון-מזרח ניו-אינגלנד וקנדה באמריקה.

כשאנו מדברים על "מגדל בבל", אין ספק שעלינו ללכת תחילה לבבל. ובכן, מסתבר שהעיר "בבל" נקראת במקור בשם "בב-אילים" (Bab-ilim), ומשמעות המילה עוסקת בבנייה של מגדל המגיע עד לשמים (מאכדית - "שער האל"). לפי אמונת הבבלים הקדומים, "בבל" היתה שער השמים ובמקום היה ה"מגדל" שבנה "האל מרדוך". מסתבר שלבבלים היתה מסורת ארוכה של נסיונות לבנות מגדלים שיגיעו עד לשמים. מסורת זו של בניית מגדלים עצומים, אשר נקראו גם בשם "זיגוראטים", נעשו בבבל הקדומה במשך מאות שנים. עד היום נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות שרדיהים של 32 "זיגוראטים" בעיראק, היא בבל הקדומה.

גם כתובות עתיקות שנתגלו עוסקות באותם "זיגוראטים". אחת מהן שייכת לאביו של נבוכדנצר השני, ומספרת שה"אל מרדוך" ציווה אותו לבנות מחדש את הריסות בבל ומגדל הנקרא "Etemenanki" שפירושו "מגדל יסוד השמים והארץ" (temple of the foundation of heaven and earth), כלומר הבניין המחבר בין השמים והארץ. בכיתוב נאמר שעליו לבנות בניין זה עד שיגיע לשמים. נבוכדנצר הראשון היה מלך בבל (הוא חי כ-670 שנה לפני הספירה הנוצרית) וכתב ש"המגדל המקורי" של בבל נבנה בימי קדם. הנה תרגום דבריו: "המלך הקודם בנה את המגדל של שבע האורות על הארץ, אבל הוא לא סיים את ראשו (!). מאז אותו זמן קדום, אנשים עזבו אותו, מבלי לממש את דבריהם. מאז הזמן ההוא רעידות אדמה וברקים התפשטו והשמש הפכה לחימר, הלבנים המגינות התפרקו, והארץ הפנימית התפזרה בערימות". יש חוקרים הטוענים שבניית מגדל בבל מוזכר בסיפור הבריאה הבבלי, הנקרא "אנומה אליש". אף אחד מבניינים אלו לא שרד.

ההיסטוריון היווני הרודוטוס (Herodotus) חי 440 שנה לפני הספירה הנוצרית, הזכיר את מימדיו האדירים של המגדל אותו כינה "מקדש זאוס בלוס" (Temple of Zeus Belus). מגדל בבל הוזכר במקורות יוונים רבים, ונראה שרבים מעמי קדם שמעו עליו. אין ספק שתרבות הבנייה בבבל היתה ידועה, והבבלים הקדומים אכן היו מוכרים בנסיונות להגיע אל השמים בשם איזו "מסורת קדומה" אותה ייחסו לאליליהם.

מסורות על בניית ממגדל בבל נמצאות בכל רחבי המזרח התיכון, ומסתבר, בכל העולם.

במרכז אמריקה (אמריקה התיכונה) נמצאות מסורות קדומות על מגדל המגיע לשמים. אחד מן הסיפורים הקדומים של האצטקים מתאר ענק בשם "Xelhua" הניצל מן המבול, ובונה פירמידה אדירה (Pyramid of Cholula) במטרה "להסעיר את השמים". לפי סיפור עתיק זה, האלים הורסים את הבניין האדיר, ומשבשים את השפות של בוני-המגדל. סיפור זה סופר בידי "כהן מקסיקני" זקן לנוצרי בשם דייגו דיורן (Diego Duran, 1537-1588) בעת כיבוש מקסיקו.

סיפור דומה מזכיר ההיסטוריון דון פרדינארד (Don Ferdinand d'Alva Ixtilxochitl, c. 1565-1648) על התרבות הטולטקית (Toltecs). הוא מספר שלפי אמונתם, בני-האדם התאגדו אחרי "המבול הגדול", ואז הם התאחדו כדי לבנות מגדל גבוה בשם "zacuali", כדי להגן על עצמם ממבול נוסף. בסוף הסיפור השפות שלהם השתבשו והם נפוצו על פני הארץ.

סיפור אחר המסופר בידי אינדיאנים משבט הטוהונו (Tohono O'odham Indians), מתאר שליט בשם "מונטזומה" (Montezuma) הניצל במבול, ובונה "בית" שיגיע עד לשמים, אבל אז ה"רוח הגדולה" הורסת את הבית בברקים (מתוך: Bancroft, vol. 3, p.76; also in History of Arizona)

המסיונר ומגלה הארצות הידוע ד"ר דייוויד ליווינגסטון (David Livingstone, 1813-1873) כותב שהאפריקאים שפגש ליד אגם נגאמי (Lake Ngami) בשנת 1849 סיפרו גם הם על מסורת קדומה על המבול, אחריו ניסו לבנות מגדל שיגיע עד לשמים, עד שהוא נהרס והאבנים "מפצחות את ראשיהם" (Missionary Travels, chap. 26). כמו חוקרים אחרים, הבחין גם ד"ר ליווינגסטון בסיפורים הדומים החוזרים על עצמם בכל רחבי העולם, וכתב על כך בספרו בהרחבה (1918 book, Folklore in the Old Testament). גם בהודו נתגלתה מסורת דומה על בניית מגדל אדיר שנהרס (Report of the Census of Bengal, 1872, p. 160).

מעניין לציין שהאגדות והסיפורים על "מגדל בבל" מסופרים תמיד אחרי המבול הגלובאלי, בדיוק כפי שהמקרא מתאר.

מובן שלא במקרה נמצאים סיפורים על מבול גלובאלי בכל רחבי העולם. שוב ושוב אנו מגלים אגדות וסיפורים על מבול שהציף את העולם, הצלה בספינה, ומשפחה אחת שניצלה ממנה נפוץ שוב כל המין האנושי. מהו ההסבר לכך?

התורה  מגלה תשובה ברורה מאוד: המבול אכן התרחש, ובניו של נח "שם, חם ויפת" העבירו את קורות משפחתם לצאצאיהם שנפוצו ברחבי העולם. מכאן שהאמונות האליליות שנוצרו ברבות השנים, הם שהביאו לוריאציות בין הסיפורים (כך לדוגמה נוצרה האמונה שהמבול נבע מזעם ה"אלים" או "מלחמה בין האלים", וכן קיימות גרסאות שונות לאורך המבול), אך האלמנטים (היסודות) נמצאים זהים בין כל הסיפורים, ובכך הם מהווים עדות למאורע כלל-עולמי שפקד את האנושות כמסופר בתורה. סיפורים ואגדות כמו עלילות גלגמש ואתרחרסיס רק מראות שאכן היה מבול היסטורי וכל בני האדם בעולם היו מודעים לו. השינויים והמוטיבים האליליים של כל תרבות הם טבעיים לחלוטין, כאשר לא קיימת מסורה כתובה בעם, ובמקום זאת אגדות שונות משתלבות אלו באלו לתוך ההיסטוריה. כאשר בני ישראל קיבלו את התורה בסיני, לא היה המבול דבר חדש עבורם, כי הכל ידעו עליו. 

בברכה,
דניאל בלס