מדוע החרדים לא משרתים בצבא?

הרב זמיר כהן: אחת השאלות המצויות, הנשאלת לעיתים מתוך תרעומת ולעיתים מתוך רצון להבין, זוהי שאלת גיוסם של בני הישיבות. מדוע אין הם מתגייסים לצבא מדוע אינם נושאים בעול השמירה על חיי העם וגבולות הארץ כיצד יתכן שאחרים מסכנים את חייהם בפטרולים ומרדפים בעוד אלה מתענגים על לימודם באותה שעה בבית המדרש אכן, במבט שטחי, שאלות נוקבות. אך קודם שניגש לתשובה, אשאל נא אותך, קורא נכבד.

האם יתכן שציבור אשר הקדיש את חייו לאותה תורה אשר הנחילה לאנושות את ערכי אהבת הזולת וחובת שמירת חייו ורכושו, מתוך דרישות גבוהות של רגישות ועדינות מירבית כלפי הזולת, האם יתכן שדוקא במקום שאחרים מסכנים את חייהם, יתחמק ציבור זה מחובתו ואם יטען מישהו שהציבור הפשוט איננו מסוגל לעמוד בנסיון, הכיצד יתכן שגדולי התורה הידועים בזהירותם הרבה להורות על פי דברי התורה בלבד, כיצד הם מורים כן כאיש אחד! היתכן שהיהודי הנצחי אשר השליך עצמו לכבשן האש למען מצוות תורתו יפקיר את אחיו והרי התשובה כפשוטה ללא כחל ושרק. כידוע, בעבר היה מקובל לחשוב בקרב אנשי המדע, שהאומר שבעולם קיים מימד רוחני מעבר לזה החומרי-גשמי, הרי הוא פרימיטיבי. שהרי העולם, גשמי הוא! כיום ידוע, שהטוען שהעולם הוא חומרי-גשמי בלבד ולא קיים בו מימד רוחני, הוא הוא הפרימיטיבי. שהרי הוכח שה"אני" האמיתי זהו האדם הרוחני הפנימי המפעיל ומחיה את הלבוש הארוג בשר ועצמות, ובהיעדרו אין הגוף אלא כאבן דומם.

ועוד הוכח שהעולם הירוק של הצומח איננו שקט וחסר חיים ורגשות כפי שהוא נראה, אלא מכיל מימד רוחני (-המכוון את הגבעול המטפס לשנות כיוון אל המוט שהועבר, ו"משדר" מידע מפרדס זה אל הפרדס הסמוך לו אודות חרקים שהתקיפוהו וכבר הפרדס האחר פותח בהתגוננות עוד בטרם הגיעו אליו החרקים התוקפים, וזוהי הסיבה שהצומח מסוגל "להיעלב" מהתייחסות רגשית פוגעת של בעליו, ולשדר גלים חשמליים מסויימים המתפרשים על ידי החוקרים כמעין ביטויי "כאב" בזמן חיתוך הצמח וכו`).

והרפואה האלטרנטיבית לסוגיה ההולכת ופורחת בזמנינו וזוכה ליותר ויותר הכרה מדעית מדברת על אנרגיות שונות הזורמות בתוך הגוף ועל ה"הילה" הרוחנית העוטפת את הגוף, כאשר המחקרים ותוצאות הטיפולים מרשימים ביותר. ועוד עובדות ותופעות שונות המובילות אל המסקנה ההכרחית כי המימד הרוחני שבעולם הוא מציאות קיימת, ברורה, ומורגשת היטב. (ניתן לראות מחקרים ועובדות נוספות על אודות המימד הרוחני שבעולם בחוברת "תורה ומדע" מתוך סדרת "תורה מן השמים".

וראה עוד בספרו של חוקר הנפש הנודע ארתור פינדליי "החיים מעבר לגבול האתרי" עמ` 108 אודות דיווח נפש מת שהועלה בסיאנס "הקול הישר" באמצעות מדיום, ובין השאר הוא מדווח שהעולם הגשמי ספוג בעולם רוחני וכו`). אולם, תורת ישראל מעצם היותה כתובה על ידי מחולל הבריאה, הכריזה מאז נתינה לפני למעלה משלושת אלפי שנה על מציאות המימד הרוחני בעולם הגשמי, מבלי להתייחס לתהפוכות קהיליית אנשי המדע (ראה דוגמאות רבות בחוברת תורה ומדע הנ"ל). והיא אף הוסיפה והודיעה כי מצב המציאות הגשמית קשור למצב המימד הרוחני – הנקבע לפי איכות וכמות שמירת המצוות שבספר הוראות "יצרן" הבריאה, ומושפע ממנו.

ככל שמצב המימד הרוחני שלנו גבוה ומרומם יותר, כך תהא המציאות הגשמית טובה וברוכה יותר. וכך נאמר בתורה (ויקרא כג): "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו", (-פעולות בעלות משמעות רוחנית). "ונתתי גשמיכם בעיתם, ונתנה הארץ יבולה" (-פרנסה בשפע. תוצאה גשמית). "ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד" (-לא תהיה התגרות של אומות אחרות. תוצאה גשמית). "ורדפתם את אויבכם, ונפלו לפניכם לחרב" (-אם תצאו ביוזמתכם לכבוש. תוצאה גשמית). "ופניתי אליכם והפריתי אתכם" (-לא יהיו עקרים ועקרות. תוצאה גשמית).

"ואכלתם ישן נושן, וישן מפני חדש תוציאו" וכו`. (-תשרה הברכה במזון. תוצאה גשמית). דברים מפורשים מעין אלה - על אודות המנגנון הטבעי המקשר בין מצב החומר לבין מצב הרוחניות הטמונה במצוות התורה, מופיעים במקומות רבים נוספים בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה. ואין צורך למנותם כאן. והנה, במקביל לנתונים אלה פירטה לנו התורה, שמלבד ההשפעה הרוחנית על איכות ושפע התנאים הגשמיים, המושגת באמצעות שמירת כל מצוות התורה, קיימת פעולה רוחנית מוגדרת, ההכרחית לקיום העולם כהכרח נשימת החמצן לקיום הגוף, והיא היא הפעילה והמרכזית והמשפיעה ביותר על נצחון חיילי ישראל בקרב ושמירת חייהם וחיי העם.

וזוהי מצוות לימוד התורה. למי שמתקשה להבין או לעכל את הדברים, ניתן אולי לסכם ולהגדיר אותם כך: תורת הבורא מדברת בפירוש על השפעת המימד הרוחני שבתורה על הגשמי. במסגרת זו למדים אנו כי קיימת אפשרות של הזרמת "אנרגיה חיובית" מאת בורא היקום, אלינו, באמצעות עצם לימוד הדברים שכתב בתורתו. כוחה של השפעה רוחנית זו בא לידי ביטוי בהגנה על העם והצבא, ובהובלתם לניצחון מלא בשדה הקרב. הנה למשל דוגמאות מתוך ההשקפה התורנית על הקשר שבין לימוד התורה להצלחה הצבאית.

"מה אור מאיר לעולם, אף תורה מגינה על העולם". (תלמוד, סוטה כא,א) נמצא הכלל העולה על פי השקפת היהדות: "מידת ההצלחה של עם ישראל בקרב נגד אויביו, תלויה ישירות במידת לימודו התורני". זוהי אמונתנו כיהודים, ובכך אנו בטוחים ללא צל צילו של ספק. וכעת, מובן הכל. בן תורה העוסק בתורה בזמן שחברו בן גילו מתגייס לצבא, על אף העובדה שדוקא התורה מחנכת את האדם להיות זהיר ומתחשב יותר בזולת, הרי זה משום שיודע הוא אמת מציאותית אשר חברו לא זכה לדעתה. הוא יודע שהצלת והצלחת חברו המתגייס והעם כולו תלויים בחוסן הרוחני הנובע מלימוד תורת הבורא יתברך. משום כך הוא גם מוכן לספוג עלבונות והשמצות מהתקשורת ובעקבותיה מהחברה המכנה אותו כ"פרזיט" ו"משתמט".

בלבו פנימה הוא בז למערכת התקשורתית - תשקורתית המזינה את העם במילים נבובות. הוא הרי יודע בוודאות גמורה סוד אמיתי וברור, אשר אין התקשורת מוכנה להניחנו ללמד את ההמון. הוא יודע את סוד גורם הנצחון של עם ישראל. לימוד התורה! וכשם שאדם חכם ומשכיל לא יזלזל בתפקידם החשוב של אנשי המטכ"ל הנמצאים בעורף בעת הקרב ומתכננים את המערכה, ובודאי שאיש לא יבוא בטענה כנגד קניינים מחיל אספקה הנשלחים בעת הקרב לחו"ל לספק נשק ודלק שאזלו ללוחמים בחזית, אלא אדרבה, כל אזרח וחייל ישמח על שיש מבינים ומומחים היודעים כיצד לבצע משימות אלה על הצד הטוב ביותר וגם יודה להם על כך, כך לא יזלזל היהודי האינטלקט המאמין בה` ובתורתו, בתפקידם החשוב של חיל האנרגיה החיובית והחוסן הרוחני של העם, הנקראים בשם המפורסם יותר: "בני ישיבות".

אלא אדרבה, ישמח מאד על שיש מבינים ומומחים אשר הקדישו את זמנם (ולא מעט מתוכם, את כל חייהם!) לעיסוק רוחני גבוה וחשוב זה, אשר בו תלוי סוד הקיום והשימור הנצחי של עמנו עם ישראל. עד כאן הוצגה בקצרה התשובה הנכונה והאמיתית לשאלת גיוס בני הישיבות. אולם אי אפשר להתעלם משלש נקודות חשובות נוספות. (אשר יש להדגיש שמנקודת מבט משפטית - חילונית הן בעלות משקל רב, ואפשר להשתמש בהן כתשובה למי שאין השכלתו רחבה דיה בכדי להבין את הנ"ל.

אך האמת חייבת להיאמר שלא הן אלו הסיבות שמביאות את בני התורה לשקוד על לימודם בהיכלי הישיבות בשעה שבני גילם מוסרים נפשם למען העם). ואלו הן: א. בכל מדינות העולם מקובל שאנשי הדת והרוח של האומה פטורים משירות צבאי, מתוך הבנה שהאינטרס הלאומי מחייב להניח לעוסקים בתחום הרוחני של הלאום להתפתח בתחומם, ולא לפגוע ברמת התפתחותם באמצעות הפעילות הצבאית שמטבעה איננה כל-כך עדינה. אין שום סיבה שדוקא אצל העם אשר הנחיל לאנושות את ספר הספרים, ואתו את ערכי הרוח האוניברסליים, יהיה המצב שונה. ואדרבה, מורכבות ועומק התורה האלקית אשר כל הדתות רק ניסו לחקותה, מחייבות ריכוז ורצף כידוע לכל מי שעוסק בה כראוי. הפסקות באמצעות שירות צבאי ימחקו כל אפשרות של צמיחת גדולי תורה בסדר גודל הראוי להנהיג על פי דעת תורה ופסיקה הלכתית.

(אגב, בהשפעת סגנון הדיבור המגמתי של התקשורת בארץ, השתרשה טעות אצל המון העם בנושא זה, והם סבורים שהלומדים בישיבות מקבלים פטור משירות צבאי. הדבר איננו נכון. החוק מאפשר ללומד הישיבה רק לדחות את גיוסו בשנה אחת, כאשר לאחר שנה נדרש הוא להתייצב בלשכת הגיוס. ורק אם ממשיך הוא בלימודיו, הרי הוא רשאי לחדש את הדחיה לשנה נוספת. וכן הלאה. כלומר, אם וכאשר הוא מפסיק את לימודיו, חלה עליו חובת הגיוס ככל אזרח אחר.

ואכן, לא מעט תלמידי ישיבות מתגייסים בסופו של דבר. אך את זאת התקשורת, כדרכה, מעלימה ביודעין. ועוד נקודה חשובה למחשבה. האם התואר "משתמטים" השימושי כל כך בתקשורת הישראלית אכן ראוי הוא לבני-הישיבות הדוחים את גיוסם בתוקף החוק המאפשר להם זאת, או לאותם כ30%- לא-דתיים המשתמטים באמת מגיוס בכל שנתון, כנגד החוק). ב. בהתאם לכללי היסוד של הדמוקרטיה, אין לכפות על אדם לשהות במקום אשר אווירתו נוגדת את אמונתו. לצערנו, המצב הרוחני העגום השורר בקרב מחנות הצבא, איננו סוד.

חילולי השבת, מצב הצניעות, סגנון הדיבור, צורת ההתנהגות, אפשרות לתפילה מסודרת כדין וכו`, רחוקים מלהיות מותאמים לאורחותיו, השקפתו ואמונתו של שומר המצוות. אמנם יש להדגיש שאם זו היתה כל הסיבה, היינו אנו, ציבור שומרי המצוות, דורשים בעוז הקמת מסגרות צבאיות נפרדות העונות על כל הדרישות היהודיות - תורניות. ג. שלטונות הצבא, והדרג המדיני הבכיר, פשוט מתנגדים לגיוס תלמידי הישיבות. ובהם, איש איש וסיבותיו: יש המתנגדים מחשש שמא צה"ל יהפוך למחנה ענק השוקק פעילות של חזרה בתשובה.

שהרי אם כיום כאשר מרצה תורני אחד נכנס לצה"ל ומצליח לפקוח את עיניהם של בחורים - חיילים רבים והם חוזרים או בדרך לחזרה בתשובה, מה יהיה אם עשרות אלפים כאלה יכנסו וישהו במחנות עשרים וארבע שעות ביממה במשך שלש שנים ויש המתנגדים מחמת העלות הגבוהה הכרוכה בתפעול מערכת כשרות מהודרת ושאר תנאים רוחניים כמקום תפילה ושעות תפילה וכו`, הנדרשים לציבור המתגייס. יכולים היינו לומר: אם הם אינם מעוניינים לגייס אותנו מה הטענה נגדנו! אך אם זו היתה הסיבה, היינו אנחנו, תלמידי הישיבות, נאבקים בכל תוקף על זכותינו לשרת בצבא ככל אזרחי הארץ. הסיבה האמיתית והנכונה היא כאמור, על פי הדרכת תורת ישראל:

כשם שכל צבא איננו יכול להיות מושלם ללא החילות השונים הכוללים חיל רגלים, חיל האויר, חיל הים, חיל תותחנים, חיל מודיעין, אנשי מטכ"ל וכו` וכו`, כך אין צבא ישראל יכול להיות מושלם ללא חיל האנרגיה הרוחנית, החיל המעניק את החוסן והעוצמה למכלול חילות הצבא, הלא הוא: חיל בני הישיבות. לסיום פרק זה הנה מספר נתונים ומאמרים מן העיתונות. והדברים מדברים בעד עצמם. ידיעות אחרונות 4.9.98 "האם הופך צה"ל מצבא העם לצבא מקצועי" ממוצע שירות החובה בצה"ל עומד על כ28- חודשים.

שנתיים וארבעה חודשים בלבד, ולא שלוש שנים כפי שנוטה הציבור לחשוב. מרבית החיילים ששוחררו קודם זמנם משוחררים כשנה עד שנה וחצי אחרי שגויסו. על פי נתונים שאושרו באכ"א, בראשית שנות האלפיים יתגייסו לצבא רק 50 אחוז מהצעירים בני ה18-. במה שנוגע לגיוס הבנות, כבר היום מדובר על גיוס של כ65- אחוז בלבד מן הפוטנציאל. אם להסתמך על דברי תא"ל (מיל`) ישראל איינהורן, לשעבר רח"ט תכנון באכ"א, הרי שגם כך מספר הבנות בצה"ל עדיין גבוה ב50- אחוז מן הנדרש. נתונים אלה מזכירים מאד את ההמלצה שהניח אהוד ברק על שולחן הקבינט הביטחוני בשנת 1994. ברק, אז הרמטכ"ל, הסתמך על ממצאי ועדת שפיר, שבדקה את ניצול כוח- האדם בצבא. הוא המליץ לקצר את משך שירות החובה ולהעמידו על 32 חודשים החל משנת 1996.

"רק כ – 60 אחוז מבני כל שנתון עושים צבא" "שכבות חברתיות רחבות, שראו פעם בצה"ל כרטיס כניסה או אפשרות פריצה, למדו שאפשר להסתדר טוב מבלי לעבור את השירות הצבאי ואפשר לבנות חיים בלי השירות בצה"ל." "גם קבוצות מובחרות, שראו בשירות ייעוד, מבינות שאפשר בהחלט להיות אזרחים פעילים ללא השירות בצה"ל. בעבר היו מתייחסים לכאלה שלא משרתים כמשתמטים, והם התחבאו כמצורעים. היום זה נשבר. לפי הערכות שלי, רק כ60- אחוז מבני כל שנתון עושים צבא, וצה"ל הפסיק בשנים האחרונות להיות חלק מהזהות עבור כמעט מחצית מהאוכלוסייה." (פרופ` משה ליסק, מבכירי הסוציולוגים וחוקרי החברה הישראלית במסגרת ראיון למקומון "ירושלים").

"הצבא אינו צריך את כולם" "הטיעון בעניין חלוקת הנטל, המופנה בעוז כלפי החרדים, אינו מופנה כלפי כלל האוכלוסייה. כפי שעולה מנתונים שונים, מתוך כלל חיילי המילואים של צה"ל משרתים הלכה למעשה פחות מ50%-, ופחות מ30%- נושאים ביותר מ80%- מנטל המילואים. כאן אין מדובר בחרדים או בערבים הפטורים על פי החוק, אלא באזרחים שחוק שירות הביטחון היה אמור להיות מוחל עליהם אך הם מצאו דרך להיפטר מכך. את הסיבה העיקרית למצב היה אפשר ללמוד מהתבטאותו של ראש אכ"א, האלוף גדעון שפר, בתוכנית הטלוויזיה ביום העצמאות: "הצבא לא צריך את כולם".

 אמירה זו מעוררת תהיות רבות לגבי חלוקת הנטל, הצורך האמיתי בבחורי הישיבות ומעמדם של אלה הנקראים בכל זאת על ידי הצבא לשרת מילואים. אם לא צריך את כולם, איך קובעים את מי באמת צריכים מדוע ממשיכים לטעת בציבור את התחושה שהשירות בצבא הוא חובתם של כלל האזרחים, כשלמעשה, ההפך הוא הנכון" (אבי פירסט. יו"ר עמותת מילואימניקים למען מילואימניקים.) "דגל חברתי-פופליסטי" "מפלגת העבודה מעוניינת יותר בעצם הגשת החוק לגיוס בני הישיבות, כדי לקשור את שמה למהלך הפוליטי, מאשר בגיוס עצמו. בחוק עצמו אין תועלת מעשית רבה. גיוס בחורי הישיבות הוא דגל חברתי-פופליסטי מאשר צורך ביטחוני אמיתי.

הגיוס והשירות הצבאי, מזמינים כאבי ראש שאינם חסרים לצה"ל. החזקתם בצה"ל אולי תעלה יותר מאשר התמיכה בהם בישיבות." (העיתונאי צבי לביא "גלובס") "מה יש לו לומר" "מה יש לרמטכ"ל לשעבר ברק לומר על ניצול האופטימלי של כוח האדם העומד לרשות צה"ל בעבר ובהווה מה הוא יודע שלא ידע עד שרוני מילוא התחיל לעשות כותרות נגד הדתיים, על התרומה המעשית הצפויה של תלמידי הישיבות אם אכן ילבשו מדים" (העיתונאי עמוס כרמל) "צה"ל סובל ויסבול מכח אדם" מבחינה מעשית, אין דבר מופרך יותר ודמגוגי יותר מהדרישה לגייס את בני הישיבות לצבא. צה"ל שסובל עכשיו ויסבול בשנים הבאות מעודף בני אדם, היה שמח להחזיר הביתה חלק ניכר מהנערים והנערות שמגיעים לבקו"ם.

(העיתונאי נחום ברנע). "חשוב לי יותר" "מספר האנשים הלומדים בישיבות, כמעט לא רלוונטי למלחמה שלנו בפלשתינאים. בתור אנשים ששומרים את התרבות היהודית, הם חשובים לי יותר מאשר עקרון השוויון עם הבנים שלנו הנהרגים בקרב" (אלוף משנה במילואים אהרון דוידי, קצין צנחנים ראשי בעבר). "הצבא דוחה אותם" "רבים מתלמידי הישיבות מנסים להתגייס אבל הצבא דוחה אותם בטענה שלצבא אין בעיית כוח אדם בשל מחזורי הגיוס הגדולים, ואת התקציב העצום הדרוש לגיוסם מעדיף הצבא לנצל לצרכים חשובים ביותר בעיניו. לדברי הרמטכ"ל גיוס בני הישיבות אינו משתלם לצבא גם מבחינה כלכלית". (ח"כ רן כהן, מסיעת מרץ).