לגבי זרע לבטלה

בס"ד

 
שלום וברכה,
 

רוב האנשים אינם נענשים בעולם הזה, אלא בעולם הבא. אחרת, אם ההשגחה הפרטית היתה גלויה ופשוטה - לא היו אנשים מעזים לחטוא בכלל, ולא היתה בחירה בין טוב לרע.

לעצם העניין,

אין מדובר ברציחה כפשוטו, אחרת דינו היה מיתה באחת מארבע מיתות בית דין או לפחות כרת מן התורה. אלא הכוונה שיש בפגימת הברית בחינה חמורה של הריגה, כי פוגם בזרעו וממית את הפוטנציאל לחיים, שכן תכלית כל המעשה להתחבר לאשתו ולהביא ילדים לעולם, וכאן פוגם בערך החיים והופך את המעשה מרוחני לחומרי, מיצירה לשם שמים להנאה חומרית ואנוכית. לכן נקרא בשם "הוצאת זרע לבטלה" - הבטלה היא העבירה.

באופן דומה, אמרו חז"ל שהכועס כאילו עובד עבודה זרה, כשהכוונה לכך שיש בכעס בחינה של עבודה זרה, כי סבור שיש כוח אחר בעולם מלבד ה', ולכן כועס. הנה הגמרא (שבת קה, עמוד ב):

"והתניא... המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד. אמר רבי אבין, מאי קראה (תהלים פא, י): "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר", איזהו אל זר שיש בגופו של אדם, הוי אומר זה יצר הרע (קה ע"ב).

ירדנו לעולם הזה כדי לתקן מידות רעות ולקיים תורה ומצוות. הוצאת זרע לבטלה והסתכלות במקומות בלתי צנועים היא עבירה חמורה יותר מעבירות אחרות, כיוון שהיא מרכזת את כוחו היצרי החזק של האדם בו עצמו (ההיפך הגמור מן המטרה הקדושה של הזוגיות בטהרתה), ואנוכיות זו מגבירה בו את המשיכה לחומר והחומריות, יותר מעבירות אחרות.

ראה עוד על ההתמודדות בנושא שמירת הברית:

https://www.hidabroot.org/he/question/99304 

וכדי שלא להגיע לשנאה עצמית, חלילה, חשוב לקרוא במאמר "שוב נפלתי - איך לא להתייאש":

https://www.hidabroot.org/article/231233

בברכה,
דניאל בלס