שמירת השבת בסביבה שאינה דתית

שלום, אני בן 18 ובמשך תקופה ארוכה בשנתיים האחרונות עברתי תהליכים שונים בחיי שגרמו לי להתחזק בהדרגה יותר יותר לכיוון הדת ושמירת המצוות. כדי לעשות סיפור ארוך ומורכב, קצר וקולע... אני הרבה זמן חושב על לקחת עוד צעד קדימה ולשמור שבת. ואני כבר אינני חושב שהשבת "מגבילה" כמו שרבים טוענים, אך עדיין יש לבטים והסתייגויות שונות בליבי. הסביבה שבא אני נמצאת אינה דתית, למרות שיש לי כמה חברים שהם דתיים ושומרים, אך אני מושפע רבות מהסביבה הזאת בניהול חיי. אני עוד כחודש ימים מתגייס לצבא, וכנראה שרק בימי שישי ושבת יהיה לי זמן "חופש" לפגוש חברי ילדות או להכיר חברים חדשים ולהינות. ובשבילי, הצורך שיהיה לי סביבה של חברים קרובה ואוהבת חשובה מאוד. ואם לא אשמור על קשר, או אם לא אכיר אנשים חדשים אני חושש שאני רק אפסיד מזה... או שמא ההפך אני נמצא בתסבוכת רצינית מהבחינה הזאת ואשמח אם תאיר עיני. בתוכי אני יודע מה אני מרגיש ומה נכון, אך אני רוצה להינות משני הצדדים ולא להקריב צד אחד,כלומר: חיי חברה לעומת שמירת שבת ושקט לנשמה או להיפך. אני מעדיף את הרוח על פני החומר, אך גם מהחומר יש לי שאיפות. אני קראתי בספר כלשהו של הלכות של שבת ושמירת השבת, כמה סיפורים בעלי אותו רעיון. שבכל סיפור ישנו יהודי שומר מצוות, אשר נאלץ להקריב את כל ממונו או לסכן את כל ממונו, כדי שחס ושלום לא יצטרך לחלל את השבת. ותמיד אחר צאת השבת או תקופה מאוחרת יותר הוא הוא זכה לממונו מבלי שיהונה לו כל רע ואף שכרו הוכפל, וזאת רק מפני שוויתר על החומר (כסף) על פני הרוח (השבת וכיבוד ה`) האם אותו דבר יכול לקרות לי, אלא שבסיפור שלי מדובר על חיי חברה, טיולים בשבת וכו`