האם נבואת השממה קרתה

שלום וברכה,
 
מה שקראת הוא סילוף של ההיסטוריה.
 
עליך לזכור כי ישראל נודעה לשם דבר, "ארץ הקודש", ולכן היתה מוקד לכיבושים של עמים שונים, שכל מטרתם היתה להראות כוחם וגאוותם (קרא על תקופת הצלבנים לדוגמה), אף אחד מהשליטים ששלטו בארץ לא הצליח ליישב בה אוכלוסייה גדולה.
הנוצרים הצלבנים, כמו המוסלמים והתורכים ששלטו בארץ בתקופות שונות, ניסו ליישב את הארץ פעם אחר פעם - ללא הצלחה. זו הסיבה שעד לפני מאה שנה לא היו כלל ערים ונשיאים בישראל.
 
העדויות על בעלי ההון - אינם אלא צלבנים עשירים שהתגוררו כאן בכוח, כדי להראות שליטה על הארץ. כיוון שהיו עשירים - הם הביאו אתם ייבוא ועבדים מחוץ לארץ, אך כמובן לא הצליחו להקים בישראל מרכזים מסחריים וחקלאות פוריה.
 
הרמב"ן חי לפני קרוב ל-800 שנה בספרד שבאירופה, בסוף ימיו נסע לארץ ישראל, ואפילו מדד את המרחק בין קבר רחל עד לירושלים: "ועכשיו, שזכיתי ובאתי אני לירושלם, שבח לאל הטוב והמטיב, ראיתי בעיני שאין מן קבורת רחל לבית לחם אפילו מיל" (בראשית לה, טז). בפירושו לספר ויקרא, העיד עדות היסטורית:
"ושממו עליה אויביכם - היא בשורה טובה, מבשרת בכל הגליות, שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה, ואשר היתה נושבת מעולם, והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם" (ויקרא כו, טז).
הרמב"ן מעיד אפוא את הידוע בתקופתו ומה שראה במו עיניו, שלמרות שעמים רבים התאמצו ליישב את ארץ ישראל, לא עלתה בידם.
 
זו הסיבה לכך שבזמן השלטון העותמאני (אימפריה עשירה ששלטה כמעט בחצי עולם), היתה ארץ ישראל שוממה וחולה כמדבר, מלבד מספר רועי צאן שנדדו בה!
 
מארק טוויין היה סופר ועיתונאי מפורסם שהגיע לארץ הקודש בשנת 1869 כדי לדווח על הקורה בה.  כך הוא מספר על הכנרת והגליל:
"...המדבריות הללו ריקים מאדם, תלים דהויים אלה של שממה... טול אותו תל חרבות, כפר נחום; טול את טבריה, כפר אווילי המתנמנם בצל ששת דקליו האבלים; אותו מורד שומם שבו דהרו חזירי מעשה הנס אל תוך הים, ובלי ספק חשבו כי מוטב להם לבלוע שדים ורוחות ואף לטבוע במים, מלהוסיף לחיות במקום כזה... טול אגם חדגוני, קודר ונטול מפרש זה, הנח בתוך טבעת גבעות צהובות וגדות נמוכות ותלולות... כל הדברים האלה – אם אינם מהווים חומר מצוין לשיר ערש מרדים, הרי לא ייתכן שיר ערש בעולם."
 
ירושלים היתה אחד המקומות היחידים בארץ שהיה בהם יישוב בני אדם, מארק טווין מספר על עיר זו:
"...מצורעים, נכים, סומים ומטורפים מסתערים עליך מכל עבר, ומסתבר שאינם יודעים אלא מילה אחת בשפה אחת – 'בקשיש' נצחי. למראה המוני הנכים, בעלי המומים והחולים המתקהלים במקומות הקדושים וחוסמים את השערים, עשוי אדם לחשוב שימי קדם חזרו, וכי מלאך אלוהים עתיד לרדת בכל רגע ולהרתיח את המים בבריכת בית חסדא. ירושלים עיר קודרת, שוממה וחסרת חיים. לא אחפוץ לחיות בה" (מסע תענוגות לארץ הקודש, עמודים 82, ו-126).
 
שני חלקי הנבואה התקיימו אחת לאחת:
"והשִׁמותי אני את הארץ, וְשָׁמְמוּ עליה אויביכם היושבים בה" (ויקרא כו, ל).
רש"י ביאר לפני אלף שנה: "זו מדה טובה לישראל שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם שתהא שוממה מיושביה".
והמדרש ספרא: " "והשימותי אני את הארץ - זו מדה טובה, שלא יהיו ישראל אומרים 'הואיל וגלינו מארצינו, עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח', לכך נאמר: 'ושממו עליה אויביכם היושבים בה' - זו האויבים הבאים אחרי כן, לא ימצאו עליה נחת רוח".
 
לסיכום,
חפש בגוגל את המילים "שיחה גורלית", וקרא חוברת קצרה זו, המתארת דו-שיח עם אתאיסט על נושאים רבים וחשובים באמונה. כדאי שתסכמנה לעצמך.
 
בברכה,
דניאל בלס