הפליה מגדרית

שלום וברכה,

 בתורה נאמר בפירוש: "אל תחלל את בתך להזנותה, ולא תזנה הארץ..." (ויקרא פרק יט).
עוד אמרו חז"ל לפני אלפיים שנה (קידושין דף מא, א): "כדאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי אלעזר: אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה". האשה בוחרת בעצמה את בעלה. 

וכך פסק הרמב"ם (הלכות אישות, פרק יד, י): "אם אמרה, מאסתיהו ואיני יכולה להיבעל לו מדעתי - כופין אותו להוציא לשעתו, לפי שאינה בשביה שתיבעל לשנוי לה (כלומר, לפי שאינה שבוייה להיות עם מי ששנוא עליה)".  

ילדה אינו חפץ שקונים או מוכרים לפי ההלכה. 
הטעם שהתורה לא אסרה נישואין עם קטינים באופן מפורש - היא בשל סיבה היסטורית חשובה מאוד מאוד. למרבה הצער שבמהלך ההיסטוריה היו תקופות קשות מאוד בעם ישראל, בהן נאלצו לחתן ילדות עם ילדים (אצל יתומים בעיקר), וזאת מחשש שגויים יחטפו אותן, יסחרו בהן או יתחתנו איתן בעל כרחן (מה שהיה נפוץ למדי במדינות האיסלאם). אני בעצמי מכיר סבים וסבתות שהתחתנו עוד כשהיו ילדים מסיבות דומות. היתה סכנה עצומה לילדות יהודיות צעירות להחטף ולהנשא עם גויים שחמדו בהן, וחשש דומה לסחר וזנות. באופן מוזר, גויים לא נהגו לחטוף או לקחת נשים נשואות. מסיבה זו היו תקופות בהן חיתנו ילדים בגיל מאוד צעיר, כדי שהגויים לא יפגעו בילדיהם. כאשר היו הורים מתחתנים את ילדיהם בגיל צעיר הם עשו זאת מתוך דאגה לשלומם, ולא שום סוג של פריצות חלילה. יחסים עם קטינים לא היו מקובלת בשום קהילה יהודית, ובשום תקופה.
 
הרמב"ם מסביר בפירוש שנישואין של קטינה נעשו אך ורק במקרים חמורים ביותר, כאשר היא הגיעה לעוני מחפיר, והחשש היה גדול שהיא תגיע לרחוב ולפריצות, אשר תהרוס את כל חייה העתידיים כאישה ואמא לילדים. וכך מסביר הרמב"ם על הלכה נדירה זו (משנה תורה, הלכות עבדים פרק ד, ג): "אין האב רשאי למכור את בתו אלא אם כן העני (הפך להיות עני), ולא נשאר לו כלום - לא קרקע, ולא מיטלטלין, ואפילו כסות שעליו".
במקרים חריפים כאלו, מסביר הרמב"ם, כאשר אין למשפחה אפילו בגד ללבוש ולא אוכל לאכול, רק אז יכול האב להשיא אותה במטרה להגן עליה מחיי פשע ופריצות. זה היה הרע במיעוטו, בתקופה שבה לא היו בתי יתומים, וילדות עניות היו הפקר והתדרדרו לפריצות (מצב שלצערנו קיים עד ימינו במדינות רבות מאוד בעולם).

מסיתים שונאי-יהדות לקחו הלכה זו, אשר נועדה להגן על הילדה הנמצאת במצוקה, והפכו את ההלכה הזאת בדרך מעוותת להיתר של פריצות וניצול של קטינים בחסות ההלכה, כמה מכוערים שקריהם. ברוך השם שיש לנו מסורת מפוארת וחכמים צדיקים וישרים, והאמת ניתנת לכל דורש אמת.

לגבי שאלתך השנייה - הגבר מתחייב לדאוג לכל צריכה של האשה, מזונותיה, לבושה, דירתה וכו', לכן הגיוני שזוכה במעשה ידיה, אך במקרה שהאשה אינה מעוניינת בכך - יש לה זכות לערוך הסכם עם בעלה, שלא יזכה במעשה ידיה, והוא לא יתחייב לה למזונות.

בברכה,

דניאל בלס