שאלה לגבי תחיית המתים

שלום וברכה,
 
תודה על תגובתך המחזקת. בעזרת השם נעשה ונצליח.
 
שתי תשובות לשאלתך:
1. כופר בתחיית המתים, פירושו אדם שגדל על ברכי האמונה היהודית, ומרד בה. דינם של יהודים שלא ידעו את האמת כלל הוא שונה:
https://www.hidabroot.org/article/110678
איננו יודעים מה דינם בשמים, כי רק ה' לבדו יכול לשפוט אותם על מעשיהם על פי יכולתם ורמת ידיעתם האישיים. אמרו חז"ל (שמות רבה לד, א): "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואינו מבקש אלא לפי כוחן".
2. המטרה  בתחיית המתים היא כדי לזכות לחיות בימי בית המקדש השלישי, ולקיים מצוות שלא יכל האדם לקיים בימי הגלות. אך אדם שלא האמין בתחיית המתים, במילא אינו מבקש ולא מצפה לקיום מצוות נוספות.
הדוגמה של "רוצח שפל" אינה במקומה, כי גם הוא עלול להפסיד את הקימה בתחיית המתים - אם לא עשה תשובה שלמה, ונענש על כל חטאיו על ידי ייסורי גיהנום או ייסורי עולם הזה.
 
עבירה בריבית:
א. מראה על חוסר הדדיות וחוסר התחשבות באחינו המסכנים, שהרי אדם שנאלץ להלוות אינו אדם שיש לו אפשרויות ממוניות, ושנית, כי הריבית המצטברת לרוב תהפוך אותו לנזקק עוד יותר. ריבית היא ביזנס מצוין לבנקים אך לא לאנשים קשי יום שנזקקים להלוואות אלה. הגאולה נועדה ל"עם ישראל", ליהודי אשר חש עצמו מחובר לאחיו ודואג לרווחתם.
ב. הלווה בריבית מראה על חוסר אמונה בקב"ה, שכל הפרנסה והכסף מגיעים ממנו. המלווה בריבית סבור שישיג ממון רב יותר שלא ביושר, ונגד התורה, וכך מעיד על חוסר אמונתו בה' שמשגיח עליו ועל פרנסתו.
 
בעזרת השם תמשיכי להתחזק, ותאמיני שהקב"ה עושה הכול ביושר ובאמונה.
 
על התורה הקדושה נאמר "דרכיה דרכי נועם - וכל נתיבותיה שלום". התורה אשר לימדה "ואהבת לרעך כמוך", "לפני עיוור לא תיתן מכשול", "לא תלך רכיל בעמך", "לא תחמוד", "ואהבתם את הגר", וכו' וכו'. לא נשכח שכל המוסר והרחמים שלנו מגיעים אך ורק מה' יתברך.
הבה נשאל כל אדם: מי הוא אשר נתן לך את כל הרחמים שיש לך על עצמך ועל אחרים? הרי ישנם בעולמנו אנשים אכזרים שאין להם רחמים על אחרים. גם לבעלי חיים אין רחמים על בני מינם (חתול לא חש רחמים על חתול שנדרס על הכביש). רחמים הם משהו מיוחד שניתן בלב האדם מאת אלוקים - הוא אבי כל הרחמים, וכל הרחמים מגיעים רק ממנו יתברך, וליהודים נתן רחמים מרובים! הוא הנקרא בלשון חז"ל בשם "רחמנא", המרחם, ובתורה נאמר עליו "ארך אפים ורב חסד". אף עמו ישראל נקראים "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים".
מכאן עלינו ללמוד שהוא יתברך ודאי הרבה יותר רחמן מאיתנו, שהרי הוא מקור כל הרחמים, ורק בזכותו אנו מסוגלים לרחם.
כל אכזריות או קושי לב שעשוי אדם לייחס חלילה לבורא - נובע רק מחוסר ידיעה על מעשיו, כי העולם הזה נסתר ולא מובן, חלק קטן מגלגולים רבים שאת תחילתם ואת סופם איננו יודעים. כשנגיע לעולם הבא, לעולם הנשמות, ונראה את העולם האמיתי, נבין שהוא יתברך אכן רחום וחנון יותר מכל אדם, ויותר מכל מה שיכולנו לשער.
 
בברכה,
דניאל בלס