למה יש דברים שנוגדים את ההגיון

שלום וברכה,

התורה אומרת בפירוש: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (שמות לה, ג). בשבת נאסר הן הבערה חדשה של אש, והן שימוש באש קיימת (לכן אסור לבשל בשבת על אש שהושארה דלוקה מלפני השבת).

אך בחג, שנקרא בשם "יום טוב", התורה אומרת שמותר להשתמש באש קיימת לצורך אוכל בלבד: "כל מלאכה לא יעשה בהם, אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" (שמות יב, טז). כלומר, מותר לבשל על אש קיימת שהושארה לפני החג, אך אין להבעיר אש חדשה בחג.

מי שמתלבט בשאלות כאלה, אינו מבין מהי תורה שבעל פה, ומדוע היא חלק בלתי נפרד מלימוד התורה שבכתב.

חשוב להבהיר שספר התורה לא מסר אף פירוט למצוות, אלא רק מזכיר את עצם קיומן (כלומר, באף מקום בתורה לא הובהר מהי מזוזה, או מהי ציצית, או מהם תפילין, או מהי כתובה, או כיצד שוחטים, או כיצד עורכים ברית מילה, או כיצד מקדשים, או אפילו מהן המלאכות האסורות בשבת!). מה שמוכיח כי ההוראות נמסרו לבני ישראל בעל פה, לרבנים. על הוכחות לתורה שבעל פה ומקורה (פסוקים ועוד) יש לקרוא במאמר הבא:
https://www.hidabroot.org/article/130320
 

כל מה שמסרו לנו החכמים, הם מסרו על פי התורה הקדושה, ולא מדעתם האישית חלילה.
התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מדור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל. עליהם נאמר בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מדבריהם ימין ושמאל".

התורה מחייבת את העם לשמוע להוראות החכמים שבכל דור. הנה מאמר על סמכות החכמים מן התורה:

https://www.hidabroot.org/he/article/2587

בלעדי החכמים, לא היינו יודעים כיום האם מותר או אסור להדליק נורת חשמל בשבת, או לנסוע במכונית ביום השבת, ואינספור הלכות שדורשים שיקול דעת וידע נרחב במקורות. לשם כך יש לנו רבנים גדולי ישראל בכל דור שפוסקים את ההלכה.
חשוב להבהיר שהחכמים לא "ממציאים" הלכות חלילה, אלא קובעים תקנות וגדרים להלכות קיימות, ולכן יש מצוות שנקראות "מצוות דרבנן" (כלומר מצוות שפסקו החכמים לשמירת התורה), ומצוות שנקראות בשם "מצוות דאורייתא" (כלומר מצוות שהצטוונו בהן כבר במתן תורה). הלכות יום טוב הן מצוות דאורייתא שעברו במסורת התורה שבעל פה, ולא תקנות חכמים.

בברכה,

דניאל בלס