קדיש - מהו ומתי הוא נאמר?

שלום וברכה

`קדיש` בחלקו הראשון היא תפילה מבין התפילות הכי נעלות שיש בסידור התפילה. התפילה הזאת מבטאת את התשוקה העצומה שלנו לראות בקיום היעוד של הבריאה כולה ליום שבו יתגדל ויתקדש שמו הגדול בכל העולם כולו, וכל העמים כולם יקבלו עליהם מלכות שמים, כשכל ההבלים והאמונות הטפילות הנמצאות בעולם יקרסו למול עין כל הבריאה. כל זה מקופל בין המילים הארמיות של הקדיש עד יתברך וישתבח. הקטע הראשון `יתדגדל ויתקדש שמיה רבה` מכוון גם למה שנאמר במדרשים כי אין שמו של הקב"ה שלם עד שימחה זרע עמלק מהעולם כי אלו המסמלים את הכפירה בהקב"ה מונעים משמו של הקב"ה להיות בשלימות, וכביכול השם רק חלקית י-ה, ורק אחרי שיעברו הכופרים מן העולם או אז יתגדל שמו של הקב"ה להיות נקרא בשם יה-וה.

החלק השני בקדיש המתחיל ב`יתברך וישתבח וכו`, הוא שיר ושבחה לבורא העולם, הנאמר מפי בניו בחוניו, שאמירתה בכוונה מעורר רחמי שמים מרובים על עמו עד שהקב"ה אומר בעת אמירת השבח הזה `מה לו לאב שהגלה את בניו וכו`, ומתעוררת החיבה הקדומה של הקב"ה לעמו ישראל. אילו היתה אמירת הקדיש מפיות בני ישראל נאמרת בלשון הקודש שהיא השפה בה משתמשים מלאכי השרת, היו המלאכים מקנאים בנו על התפילה הנוראית הזאת, ולכן התפילה נאמרת דוקא בלשון הארמית שהמלאכים אינם מבינים וחוסכים בזה את הקנאה שהיה יכול להתעורר. עיקר הקדיש מתחלת במילים `יתגדל ויתקדש`, ומסתיימת במילים `דאמירן בעלמא ואמרו אמן` ואת הקטע הזאת אומרים בכל מקרה.

אחרי התפילה מוסיפים קטע לקבלת התפילה המתחלת במילים `תתקבל צלותהון` וכו`. אחרי לימוד בעשרה, מוסיפים קטע של תפילה `על ישראל ועל רבנן` ומבקשים ומעתירים להצלחת החכמים בבריאות ופרנסה וכל טוב. ליתר הרחבה למד את לשונו של הרמב"ם המצורף בזה. בהצלחה - מנשה ישראל נוסח הקדיש יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא דברא כרעותיה וימליך מלכותיה ויצמח פורקניה ויקרב משיחיה ויפרוק עמיה בחייכון וביומיכון ובחייהון דכל בית ישראל בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך וכו`

בעת שיאמר שליח ציבור יתגדל ויתקדש שמיה רבא כל העם עונין אמן ובעת שהוא אומר תחלה ואמרו אמן כל העם עונין אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא ומצות חכמים הראשונים לענות אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו של אדם וכשהוא אומר יתברך כל העם עונין אמן וכשהוא אומר בריך הוא כל העם עונין אמן וכשהוא אומר בסוף ואמרו אמן כל העם עונין אמן וכסדר הזה עונין בכל קדיש וקדיש קדיש בתרא כל קדיש שאומר שליח ציבור אחר שגומר התפלה שאינו אומר אחריו כלום אלא כל העם שומעין אותו ונפטרין נהגו העם להוסיף בסופו נוסחא זו תתקבל צלותהון ותתעבד בעותהון וצלותהון ובעותהון דכל בית ישראל קדם אבוהון דבשמיא יהא שלמא רבא וסייעתא ופורקנא משמיא עליכון ועלנא ועל קהלהון דישראל ואמרו אמן

עושה שלום במרומיו הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל אמן קדיש דרבנן כל עשרה מישראל או יתר שעוסקין בתלמוד תורה שעל פה ואפילו במדרשות או בהגדות כשהן מסיימין אומר אחד מהן קדיש בנוסח זה יתגדל ויתקדש שמיה רבא דעתיד לחדתא עלמא ולאחייא מתייא ולמיפרק חייא ולמיבני קרתא דירושלם ולשכללא היכלא קדישא ולמיעקר פולחנא נוכראה מן ארעא ולאתבא פולחנא דשמיא לאתריה בזיויה ויחודיה וימליך מלכותיה וכו` עד ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן על רבנן ועל תלמידיהון ועל תמידי תלמידיהון דעסקין באורייתא די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר יהא להון ולכון חינא וחסדא ורחמי וסייעתא ורווחא מקדם אבוהון דבשמיא ואמרו אמן יהא שלמא וכו` וזהו הנקרא קדיש דרבנן.

עד כאן מהרמב"ם מצורף בזה עוד קטעים בעניני קדיש מספר מטה אפרים שבעה קדישים מחויבים לאומרם בכל יום ויום והם כנגד הפסוק "שבע ביום הללתיך" (תהלים קיט, קסד) ואין פוחתין מהם. ואלו הם: (א) בשחרית אחר פסוקי דזמרה קדם יוצר אור: (ב) אחר תפלת שמונה עשרה שהוא מצוה בפני עצמה: (ג) אחר קדושת ובא לציון ואז אומרים קדיש שלם עם תתקבל משום דקאי על השמונה עשרה: (ד) אחר אשרי במנחה קדם שמתפללין השמונה עשרה מתפלת מנחה: (ה) אחר השמונה עשרה מתפלת מנחה.

ואז אומרים גם כן קדיש שלם עם תתקבל דקאי על שמונה עשרה כדלעיל: (ו) במעריב אחר ברכת קריאת שמע קדם שמתפללין השמונה עשרה: (ז) אחר שמונה עשרה של תפלת ערבית. ונקט כלל זה בידך, כל קדיש שעם תתקבל, אין אומרים אותו כי אם אחר תפלת שמונה עשרה ולא אחר שאר תפלות, חוץ מבסליחות מימי נוראים שאומרים אחר סליחות גם כן קדיש שלם עם תתקבל: קודם שיאמר הקדיש (הינו דוקא במקום שמתר להפסיק, שני לוחות הברית (של"ה) בית חדש (ב"ח) מגן אברהם ושאר אחרונים) בין חזן שמתפלל לפני התבה ובין יתום שאומר אחר המזמור או אחר עלינו וכדומה, יאמר מקדם הפסוק ועתה יגדל וגו` (במדבר יד, יז).) זכר רחמיך וגו` (תהלים כה, ו).

כמו שנרשם בסדורים: יזהר לומר קדיש בקול רם כדי שישמעו על כל פנים תשעה ועם השליח צבור הוא עשרה. והאומר קדיש (והוא הדין שאר ברכות) בלחש, הרי זה נקרא גזלן כי גוזל את המצוות שלא יוכלו לענות אחריו אמן ויהא שמה רבא. וצריך שיהיו עשרה גדולים בני שלש עשרה שנה ויום אחד. יש להשתדל ולרוץ כדי לשמע קדיש, כי ענית אמן יהא שמה רבא הוא מצוה גדולה מאד. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קיט) כל העונה אמן יהא שמה רבא בכל כחו, קורעין לו גזר דינו. ובזהר הקדוש (פרשת נח דף סב) בשעה שישראל אומרים אמן יהא שמה רבא בכח, הקדוש ברוך הוא אתמלי רחמין וחיס על כולא. ולכן צריך שיעורר כל אבריו וחושיו ומחשבתו כשאומר אמן יהא שמה רבא: כשעונה אמן יהא שמה רבא, יש אומרים שלא יגביה קולו יותר מהאומר קדיש, כמו שכתבו דאין העונה אמן רשאי להגביה קולו יותר מהמברך (אליה רבה).

ויש אומרים דרשאי להגביה קצת קולו יותר מהמברך משום דיהא שמה רבא כו`, הוא בקשה ואינו דומה לאמן שהוא שבח. וכתיב בי גדלו כו` יחדו דמשמע בשוה, פרי מגדים. וכן נוהגין: אמן יהא שמה רבא עדיף טפי מקדושה ומודים. וכשעונה אמן יהא שמה רבא אסור להפסיק באמצע כדי לענות קדשה, (מגן אברהם ושאר פוסקים). והוא הדין להפך. ואף על גב דקדיש חמור (פרי חדש באר היטב). ומה יעשה, יגמר קדוש כו` שלש פעמים עד כבודו, ויאמר אחר כך אמן יהא שמה רבא אם שומע אז, פרי מגדים: צריך ליזהר מאד שלא לשיח באמצע קדיש. וכתב הפרי חדש דאפלו להרהר בדברי תורה אסור בשעה שאומרים קדיש, מפני שצריך לכון הרבה בענית הקדיש. וכתוב בזהר הקדוש (שמות קלא, ב) כל המשיח בבית הכנסת בשעה שהצבור עסוקין בשבחו של הקדוש ברוך הוא, מראה בעצמו שאין לו חלק באלהי ישראל וגדול עוונו מנשוא, עין שם.

ואסור לעבר כנגד האומר קדיש כמו שאסור לעבר כנגד המתפלל שמונה עשרה, הפוסקים. וכן מתר לעבר כנגד המתפלל שמונה עשרה כדי לשמע קדיש, או אפלו לענות אמן, (אשל אברהם, מהגאון הקדוש מבוטשאטש. ועין בשאלות ותשובות יד אליהו סימן ו` ובשלחן ערוך ארח חיים סימן קב סעיף ד) ואין שום חלוק בכל זה בין שאומר קדיש על תורה נביאים כתובים או אגדה או משניות. ומזמור שהוא פחות משלשה פסוקים, אין אומרים קדיש אחריו, דרכי משה ואחרונים: נוסח הקדיש, יתגדל ויתקדש כו`, הוסד על פי המקרא "והתגדלתי והתקדשתי" האמור (ביחזקאל כג) לענין מלחמת גוג ומגוג שאז יתגדל ויתקדש שמו של הקדוש ברוך הוא. דכתיב ביום ההוא יהיה ד` אחד ושמו אחד (זכריה יד, ט). ויהיה השם שלם וכסא שלם ויודע לעיני הגויים וידעו כי הוא ד` (טור). ואומר בחייכון כו` לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימא כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במשה רבנו עליו השלום ובדוד המלך עליו השלום (שבת ל.). ולכן כשאנו מבקשים על מלכות בית דוד, ראוי להתפלל על חיי דכל בית ישראל, ובכללן חכמיהם פרנסיהם, שיזכו עמנו יחד בביאת הגואל שלא ידחו מפני פרנסי דור החדש.

ועין בספר הרקנטי פרשת וילך על הפסוק רב לך (דברים ג, כו), ומבאר כל זה בספרים הקדושים: עשרה לשונות של הלול יש בהקדיש כנגד עשר ספירות ועשר מאמרות שבהן ברא הקדוש ברוך הוא העולם וכנגד עשרת הדברות: חמש כריעות יש לכרע האומר קדיש, וכשמסים הקדיש נהגו לכרוע (וזהו כריעה של רשות, אבודרהם), ולפסע שלש פסיעות ולומר אחר כך עושה שלום כמו אחר תפלת שמונה עשרה, אחרונים: אלו הן חמש כריעות שחייב האומר קדיש לכרע בהקדיש: (א) כשאומר יתגדל ויתקדש: (ב) כשאומר אמן יהא שמה רבא: (ג) כשאומר יתברך: (ד) כשאומר שמה דקדשא בריך הוא:

(ה) כשאומר ואמרו אמן (הפוסקים) ולדעת הגר"א אין לכרע כלל בהקדיש (עין בבאור הגר"א סימן כו סעיף קטן יו"ד) ועין שם: טעם שנתתקן הקדיש בלשון תרגום הוא, משום כדי שלא יקטרגו המלאכים על שמתפללים על הגאלה, (לפי שאין המלאכים מכירים בלשון תרגום) משום דלעתיד יהיו הצדיקים גדולים ממלאכים. והטעם, כי המלאכים אין טבעם לעשות רק טוב וכיון שכן, אין להחזיק להם טובה אם לא יחטאו אבל הצדיקים מתגברים על יצרם (ספר כל בו). ולכן יכון מאד בהקדיש ויצטער על שעתה בעוונותינו הרבים נתמעט כבוד ה` ונתחלל שמו הגדול ונתגבר כח הסטרא אחרא. ויהי רצון שיתגדל שמו הגדול במהרה בימינו אמן: וכן רצוי ללמוד בספר בן איש חיפרשת ויחי בעניני קדיש.