אמונה
ישעיהו פרק נג
- י"א תשרי התש"פ
שאלה
בישעיהו פרק נ"ג מבקש לדעת על איזה אדם מסופר?
תשובה
בס"ד
שלום וברכה,
פרק זה לא מזכיר את המילה "משיח", אלא מתאר בדרך משל יהודים רבים שמתו על קידוש השם לאורך הדורות, כמו רבי עקיבא.
תוכל למצוא תשובות לכל שקרי המיסיונרים במאמרי:
ואעתיק לך משם:
כל נבואות התנ"ך זכו לביאורים של מפרשי המקרא. לא היתה מעולם נבואה או פסוק ש"הוסתרו" או נותרו ללא ביאור והתייחסות של חכמי ישראל. המומחיות היחידה של יהודים משיחיים היא להציג פרקים ופסוקים בתנ"ך תוך הסתרת הפירושים, ולטעון שהם מדברים על ישו. כל מי שקרא את התנ"ך יודע שהנביאים דיברו לעיתים קרובות במשלים ודימויים, וגם בחידות ורמזים שדורשים ביאור. המיסיונרים משתמשים בעובדה זו, וסומכים על בורותם של הקוראים בהקראת משלים וחידות מעורפלות בדברי הנביאים, והם מוציאים שוב ושוב פסוקים ופרקים מהקשרם המקורי.
נציג לכך שלוש דוגמאות ידועות:
א. נבואת ירמיהו: הנביא ירמיהו מלמד אותנו שבאחרית הימים הקב"ה יחדש עם בני ישראל את הברית הראשונה, ומכנה את הקשר המחודש בשם "ברית חדשה". הנוצרים הראשונים קראו לספרם בשם "הברית החדשה" על פי הפסוק הזה, כי רצו לטעון שהנביא התכוון ליצירת דת חדשה. הנוצרים ניסו לייצר נבואה-שלאחר-מעשה, ועליה הם מצביעים בהקראת הפסוק מירמיהו. אך מעשה מוזר זה רק גילה על בורותם בהכרת התנ"ך והשפה העברית, ראשית מכיוון שהמילה "ברית" בלשון המקרא אין פירושה ספר, אלא הסכם או חוזה לקיום מצוות (דוגמאות: "ברית בן הבתרים" בבראשית טו', "דם הברית" בשמות כד'), ושנית, היות והנביא ירמיהו כותב במפורש שהברית החדשה תהיה מיועדת אך ורק לעם ישראל (פרק לא, פסוק ל) "וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה" - כלומר עם היהודים ולא עם אומות העולם. ואם לא די בכך,ירמיהו גם כותב במפורש שהברית החדשה תהיה קיום התורה והמצוות (פסוק לב): "כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם, נאום ה', נתתי את תורתי בקירבם, ועל לבם אכתבנה, והייתי להם לא-לוקים והמה יהיו לי לעם". נבואה זו עדיין לא התקיימה, שהרי הנביא ירמיהו כותב בפירוש שביום שהיא תתקיים (פסוק לג): "לא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר: דעו את-ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". אין לי מושג כיצד יכול יהודי דובר עברית לקרוא פסוקים אלה בירמיהו, ולחשוב אפילו לרגע שמדובר באיזו ברית נוצרית או אמונה בישו.
ב. נבואת ישעיהו: ישעיהו מדבר על גלות בבל והחורבן (בפרק נב'), ובפרק אחר מתאר את ירושלים בדרך משל כאשה עקרה ועניה (בפרק נד'), בפרק נג' משווה ישעיהו את עם ישראל בגלות לצדיק מעונה ודחוי. חשוב לציין שבשום מקום במהלך פרקים אלה לא מוזכרת המילה "משיח". במטרה לסלף את האמור, היהודים המשיחיים יציגו אך ורק את פרק נג' מחוץ להקשרו המקורי בין הפרקים, ויטענו שהמשל על ה"צדיק המעונה" בדברי ישעיהו אינו אלא נבואה על ישו הצלוב. מלבד שהפרק הוצא מהקשרו, הרי שגם לפי שיטתם, הוא סותר מכל וכל את האמונה בישו, שהרי נאמר במשל על אותו צדיק שיהיה "איש מכאובות וידוע חולי" (פסוק ג'), בעוד ישו כלל לא היה חולה או נכה הסובל מכאבים, וגם נאמר במשל "יראה זרע, יאריך ימים, וחפץ ה' בידו יצלח" (פסוק י'), בעוד ישו נצלב בגיל צעיר ולא השאיר אחריו ילדים. עוד המשל מספר שכאשר יהרוגו לא יאמר הצדיק מילה: "כשה לטבח יובל... ולא יפתח פיו" (פסוק ז), בעוד הסיפור הנוצרי מספר שכאשר תפשו את ישו הוא צעק "יצאתם בחרבות ובמקלות לתפשני" וכאשר צלבו אותו הוא בכה "אלי, אלי, למה עזבת אותי?". ואם לא די בכך, אף על מקום קבורתו נאמר שיקבר עם רשעים (פסוק ט) בעוד שלפי סיפורם ישו נקבר בקבר של צדיק מרמתיים. מלבד זאת, צריך לדעת שבמהלך פרק נב' ופרק נד' מדבר הנביא ישעיהו על הגלות ומנבא את גאולת כל עם ישראל בידי אלוקים, והצלתם מאומות העולם, נבואה שאנו עדיין מחכים לה שתתגשם. מה שרק מוכיח לנו, שהמשיח עדיין לא הגיע לפי ישעיהו. מי שיקרא את כל ספר ישעיהו לפי סדר, לא יוכל לטעות בסילוף זה שהמציאו המשיחיים.
ג. נבואת דניאל: חז"ל לימדונו שבכל דור יש אדם הראוי להיות המשיח, והוא עשוי להתגלות, כי הגאולה תלויה במצבו הרוחני של עם ישראל. כאשר יבוא המשיח האמיתי, יציל אותנו מאומות העולם, ויבנה את בית המקדש בירושלים, נדע בוודאות שהוא אכן המשיח שנבחר על ידי ה'. די בעובדה זו כדי להוכיח לנו שכל נבואה על בואו של המשיח עדיין לא התקיימה. דניאל לדוגמה ניבא שעם בוא הגאולה תגיע גם תחיית המתים (פרק יב, ב): "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו". דניאל תיאר גם נבואה לפיה עם ישראל יזכה לגאולה שבה המשיח יגיע מענני שמים (פרק ז), ולא עני הרכוב על חמור (תיאור שני המשיחים בנביאים נועד לציין שני מצבים של גאולה, התלויה בבחירת עם ישראל). אך ידוע שהנבואות בספר דניאל אינן פשוטות לקריאה ולעיון, והיהודים המשיחיים מנצלים זאת כדי לקבוע תאריך לביאת המשיח ע"פ ספר דניאל (פרק ט'). לשם כך הם מסתירים את העובדה שהמילה "משיח" בלשון התנ"ך מציינת מלך, ורק לעיתים נדירות מאוד מציינת את מלך המשיח של הגאולה. למעשה בלשון המקרא גם מלכי הגויים נקראים בשם משיח (ספר מלכים א', פרק יט, טו. וספר ישעיהו פרק מה, א). לפיכך כל מפרשי המקרא הבינו שלא מדובר כאן ב"מלך המשיח" אלא באחד המלכים המאוחרים שמלך ומת בדורות מאוחרים יותר. יתירה מזו, המשיח המוזכר בדניאל בפרק ט' נקרא בשם "משיח נגיד" (כלומר שר גדול או מלך. ראו דוגמאות בספר שמואל א', פרק ט, טז. או בספר דברי הימים א', פרק יג, א), זאת בעוד גם לפי האמונה הנצרית ישו היה רק נווד ולא מלך או שר בישראל. זו עובדה ידועה שגם מפרשי הנצרות התחבטו בפירושים שונים וסותרים בספר דניאל, ואפילו בנבואה המדוברת, מכיוון שהדברים כתובים בלשון סתומה וקשה מאוד לפיענוח. אין לי מושג כיצד ניתן להוציא מדברים אלה אמונה במשיח שהתגלה ומת מבלי להביא כל גאולה לעולם. מעניין לציין שבכל הברית החדשה לא מוזכרת הנבואה בדניאל, וגם לא בידי הנוצרים הראשונים, שלא ראו מעולם בנבואה זו ראיה לישו.
נבואות: לא זאת בלבד שחכמי ישראל מעולם לא הסתירו את דברי הנביאים, אלא הם-הם היו מעבירי המסורת שהעבירו לנו מדור לדור את כתבי הקודש של הנביאים, והם אשר ביארו כל פסוק לפי הפשט והמסורת המקובלת בעמנו. חכמי ישראל הכירו את הנבואות בנביאים, חקרו ועיינו בכל פסוק, כתבו פירושים לפי הדרש ולפי הפשט, אך מעולם לא הגיעו למסקנותיהם המשונות של הנוצרים בתנ"ך. נראה שהיהודים המשיחיים רואים את מה שהם רוצים לראות.
השם ישו/ע: היהודים המשיחיים חוזרים וטוענים שחכמי ישראל סילפו את השם "ישו" כאשר המקורי היה "ישוע". טענה זו אינה אלא שקר היסטורי. כתבי הנצרות של הברית החדשה הועברו מזה אלפיים שנה בשפה היוונית והאנגלית, והם תורגמו לעברית רק בעת האחרונה. רק אז בחרו המתרגמים לכנותו בשם "ישוע" ולא "ישו" (המוכר לשימצה בקרב היהודים דוברי השפה העברית). אך הנוצרים הקתולים והפרוטסטנטים מעולם לא כינו את ישו בשם "ישוע" בשפתם. גם בשפה העברית התלמודית לא היתה משמעות מיוחדת לשם זה, ואנו רואים שהתלמוד מחליף פעמים רבות בין השם "ישוע" והשם "ישו", שהוא במקורו בכלל גרסה לשם "יהושע" ולא "ישועה" (ראו נחמיה, פרק ח, יז). למעשה היו גם רבנים שנקראו בשם "ישו" בתלמוד, כמו "רבי יֵשוּ דרומייא" (כלומר רבי ישו מן הדרום), חכם אחר נקרא "רבי יושו בריה דרבי תנחום" (שמותיהם נגנזו רק כדי שלא יטעו לחשוב שמדובר בישו הנוצרי). לאור הנאמר, בשום מקום בתלמוד הבבלי או הירושלמי לא נקשר הביטוי "ימח שמו וזכרו" לשם ישו. למעשה, כשהתלמוד רצה להזכיר את ישו מן הברית החדשה, הוא כינה אותו במפורש בשם "ישו הנוצרי", כי השם "ישו" לבדו כבר היה מוכר בשפה הארמית-עברית בפני עצמו. גויים שלא הכירו את השפה העברית התקשו לבטא את האות "עי"ן" והיו הוגים את שמו "ג'יזו" (מה שלבסוף הפך לשם "ג'יזוס" בשפה האנגלית). אפילו הרמב"ם (מגדולי הפוסקים היהודיים בכל הזמנים) מזכיר את ישו לפני 800 שנה (הלכות מלכים, פרק יא, י) בשם "ישוע הנוצרי", היות ולא היתה משמעות מיוחדת להגיית השם עם או בלי האות ע'. הרבנים לא הסתירו פסוקים וגם לא הסתירו את שמו של הצלוב. בינתיים נראה שרק יהודים "למען ישו" מסתירים מקהל שומעיהם את האמת.
אשמח להשיב על כל שאלה נוספת שתהיה לך.
בברכה,
דניאל בלס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il