מדוע הקב"ה לא משלם שכר מצוות בעולם הזה, והרי אסור להלין פעולת שכיר?

שלום רב,

שאלה יפה, ויש להרחיב אותה, שהרי נאמר במדרש שמות רבה (שמות פרשה ל פסקה ט) שהקב"ה מקיים את כל המצוות, וא"כ איך אמרו חז"ל בגמרא מסכת קידושין (דף לט עמוד ב) ששכר מצווה בהאי עלמא ליכא. ועמדו בזה גדולי האחרונים, וכתבו מספר הסברים:

א. על פי מה שנפסק בשלחן ערוך חושן משפט (סימן שלט סעיף ז) שהשוכר פועל על ידי שליח אינו עובר על לא תלין פעולת שכיר. ולפי זה מכיוון שהקב"ה נתן את התורה דרך שליחו משה רבינו אינו עובר משום לא תלין. אולם על שתי הדברות הראשונות "אנוכי" ו"לא יהיה לך" ששמענו ישירות מפי הקב"ה ולא על ידי שליח וכדברי הגמרא במסכת מכות (דף כד עמוד א), באמת יש שכר גם בעולם הזה (חנוכת התורה פרשת יתרו אות פד, מדרש יהונתן סוף פרשת יתרו, ונחל קדומים פרשת ואתחנן ד"ה אנכי, ובת עין פרשת ראה ד"ה או יאמר).

ובזה פירש רבי אלעזר קאליר זצ"ל (מחבר הספר אור חדש על פסחים וקידושין) בספר חות יאיר (דפוס תרע"ב, דף לב עמוד ג) את הפסוק (קהלת ד ט) "טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם", טובים השנים - היינו שתי דברות הראשונות. מן האחד - שאמרן האחד המיוחד האמיתי בעצמו. אשר יש להם שכר טוב בעמלם - גם בעולם הזה, מכיוון ששמענו מצוות אלו מה' בעצמו ממילא מחויב גם ליתן שכרן בעולם הזה.

ב. בספר ערבי נחל (סוף פרשת חיי שרה) מתרץ על פי ההלכה בשלחן ערוך (שם סעיף ו) שאם בעל הבית שכר את הפועל לעשות לו מלאכה בקבלנות אינו עובר בבל תלין, ולמרות שלכאורה עבודת ה' לא נקרא קבלנות, שהרי המשנה אומרת במסכת אבות (פרק ב משנה טז) לא עליך המלאכה לגמור, ואם כן בכל יום ראוי ליתן שכרו כמשפט שכיר יום, אף על פי כן משפטו כקבלנות, דהא ידוע שכל אדם צריך להשלים כל תרי"ג מצוות, ואם לאו צריך להתגלגל, ולפי שרחוק מאוד הדבר שיקיים אדם כל המצוות אם לא בגלגול, ממילא כל שלא נשלם בכל התרי"ג מצוות עדיין לא נשלם הקבלנות, וממילא אין כאן איסור בל תלין.

וכיוצא בזה תירץ החתם סופר בספרו תורת משה על התורה (תחילת פרשת עקב) שאין הפעולה נגמרת בעשיית מצוה אחת, אלא כל מה שיפעל אדם בעולם הזה את הכל יעשה לשם ה' ולא יפרד אפילו רגע אחד, וכל המעשים טובים הם רק פרקים פרקים, ובשעת מיתתו נגמרה מלאכתו ונעשה מכל מצוותיו כלי אחד, ואז מגיע לו שכר פעולתו, לא מקודם לזה.

ג. בשו"ת שואל ומשיב (תנינא חלק ג' סימן מב) דן באחד שנתן לחייט בגד לעשות לו עבורו, היינו עבור החייט בעצמו במתנה, והבטיחו שיתן לו שכר מלאכה גם כן, האם עובר בזה על לא תלין או לא, והעלה שם, שאינו עובר באיסור זה, כי התורה הקפידה דווקא על גוף הפעולה שפעל עמו, שזה עשה לו פעולה ומגיע לו שכר על הפעולה, והרי הוא מלין פעולתו שפעל עמו, שכל זמן שאינו נותן לו שכרו הרי עושק לו הפעולה שפעל עמו. ולפי זה אם גוף הפעולה הוא של החייט שעשה לעצמו רק שעושק שכרו על זה לא הקפידה התורה.

ולפי זה כתב לתרץ שם מדוע ה' יתברך אינו עובר בלא תלין, שהרי מקרא מלא הוא (איוב לה ז) "אם צדקת מה תתן לו", אם כן לא שייך פעולת שכיר, שהרי לא עשה לה' יתברך שום פעולה.

ועל פי זה כתב לבאר שם דברי הרמב"ם בפירוש המשניות (מסכת פאה פרק א משנה א) שמחלק בין מצוות שבין אדם למקום שאינו מגיע לו על זה שכר בעולם הזה למצוות שבין אדם לחבירו שמגיע לו שכר בעולם הזה, והיינו משום שבמצוות שבין אדם לחבירו ישנו פעולה שעשה לאדם בציווי ה' יתברך, ואם לא יהיה על זה שכר בעולם הזה יעבור על לא תלין. יעויין שם עוד בדברי קדשו.

ד. על פי מה שכתוב (תהלים צ ד) "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול", ולפי זה נמצא שתמיד הקב"ה משלם לפני סוף היום ואינו עובר על הלנת השכר.

חג שמח,

הלל מאירס