האם אלוקים אוהב אותנו באמת??

בס"ד
 
שלום וברכה,
 

הבט כי ברגע זה ממש, פועלים בתוך גופך מיליוני מערכות גאוניות בתחכומן:
- גופך בנוי ממיליארדי אטומים שפועלים בתיאום, אפילו התא הקטן ביותר שיש באצבע שלך מורכב יותר מכל מערכת התחבורה בעיר ניו יורק.
- הידיים שלך הם מנופים מורכבים מלאים פרקים תואמים שמאפשרים לך לתפקד בחיים.
- בכל אחת מן העיניים שלך יש יותר מ-120 מיליון קולטני אור, המאפשרים לך לקבל תמונה חדה וצבעונית של המציאות סביבך. - בכל יום הלב שלך מעביר 8000 ליטרים של דם בתוך גופך - פירוש הדבר כי בשלושה ימים משאבת הלב שלך היתה מסוגלת למלא בריכת שחייה! אך כל כך הרבה ליטרים של דם דורשים ניקוי רעלים תמידי, ולכן בכל דקה שעוברת הכבד שלך מסנן 2 ליטר של דם מרעלים.
- המח שיש בראשך הוא פלא הבריאה, ובכל היקום כולו לא נברא מחשב מתוחכם כל כך - מוחך מפעיל 100 מיליארד נוירונים (תאי עצב) - מספר זה גדול יותר מכל הכוכבים שיש בגלקסיה, וכולם פועלים בתיאום מושלם כדי לאפשר לך לראות לשמוע לנוע לדבר ולחשוב. ואין כאן המקום לתאר את כל התהליכים המדהימים והמורכבים שפועלים בגופך.
 
האם יש לך ספק בכך, שמי שברא כל זאת, יש לו מטרות גדולות בשבילך?
ויושם לב לעובדה שכל המערכות המדהימות הללו - הן רק הכלי החיצוני שניתן לך בעולם הזה, כדי שהנשמה שלך תוכל להפעיל את הגוף כמו נהג ברכב. אך מהו המסלול שכל אחד מאיתנו בוחר לעצמו בחיים? האם לא נאמין במי שברא אותנו או נדחה את הטבתו חלילה?
  

ודאי שאלוקים אוהב אותנו. עובדה שעם ישראל שרד 3300 שנה, בעוד כל העמים במזרח התיכון נכחדו כלא היו (המצרים הקדמונים, הבבלים, היוונים, הרומאים, הפרסים וכו').

רוב הצדיקים חיו בשלום, ואין תקופות ומקרים יוצאים מן הכלל מלמדים על הכלל.

לגבי הקשיים שעובר עם ישראל, עלינו להתחזק בכך שאנו נמצאים באחרית הימים, לפני הגאולה. אלו חבלי לידה, שאחריהם תגיע אורה גדולה לעם ישראל ולעולם כולו.
 
אך גם כעת ניתן לראות הרבה מאוד טוב ושפע אלוקי במציאות סביבנו.
בשונה ממה שהורגלנו לחשוב, רוב העולם הוא למעשה טוב. זו עובדה שרוב האנשים בעולם אינם רעבים ללחם ולא סובלים ממחלות ופגעים רעים. קיבלנו עולם מדהים, וניתנו לנו אינספור חומרים ואמצעים וכישורים המביאים לנו הנאות רבות מספור.
 
מי מאיתנו היה מוכן תמורת מיליון דולר לוותר על מאור עיניו (או אפילו רק על ראייה צבעונית של המציאות), על יכולת השמיעה, חוש הטעם, המישוש, שתי ידיו או על שתי רגליו? אפילו אדם שינסה רק יום אחד לקשור את שני אגודליו יגלה מהר מאוד עד כמה הוא נצרך להם; אדם שיעטה על ידיו כפפות יגלה כמה הציפורניים חסרות לו במהלך היום. אך מי מאיתנו נתן אי פעם את הדעת להודות על אגודל או ציפורן?

 רוב האנשים אינם יודעים להעריך את הטובות הרבות שיש בחייהם, אינם מסוגלים להעריך נכונה את שוויה של הראייה, השמיעה, ההליכה, אפילו הריסים שבעפעפיים או הגבות שנועדו למנוע מן הזיעה להיכנס לעיניהם. באמת שלא חסר על מה להודות, ובמה לראות את טובו של ה' במציאותנו.

אדם שמתבונן אינו אמור לראות את העולם בתור סבל. אדם ישווה עצמו לחתול חסר-בית, אין ספק שיגלה שקיבל אלף מתנות-חינם שאין אותם לחתול זה, ובראשן מתנת השכל וההגיון הישר שמאפשרת לו את השגת האלוקות. האדם המתבונן יוכל למצוא אף בסבלו תכלית שנועדה להטיב עבורו. כך נהג רבי עקיבא לומר (ברכות דף ס, א) "לעולם יהא אדם רגיל לומר, כל דעביד רחמנא לטב עביד (כל מה שעושה הקב"ה - הוא עושה לטובה)".
 

הקב"ה לא נגלה אלינו עדיין, כדי שהנשמות יזכו לשכר גדול ונצחי על אמונתם ודבקותם בו בזמן של הסתר פנים. כי לאחר בוא הגאולה אמרו חז"ל, שיהיו אלה "ימים שאין בהם חפץ", כי לא יהיה ניתן להתעלות עוד בעבודת השם, שהרי הכול יהיה גלוי וקל.

אם אבא אוהב - אז למה כואב?

10 הוכחות לכך שה' אוהב אותך, על אף הייסורים
 
תשובה לשאלת איוב:

בברכה,
דניאל בלס