יסורים

שלום וברכה,

הקבלה מסבירה לנו שאיננו אדם נפרד מהגלגול הקודם שלנו, אלא אנחנו עצמנו הגלגול הקודם שלנו. כלומר, אנו ממשיכים בדיוק מאותה נקודה רוחנית שבה סיימנו - מבחינת עבירות, רצונות וכו'. פירוש הדבר שאם אדם שמר על השבת בגלגול הקודם, לא יהיה כל קושי לשמור שבת בגלגול הבא, ויזכה מיד להנות ממנה. לעומת זאת אדם שנכשל פעמים רבות בלשון הרע יצטרך להמשיך ולהתמודד עם מידה זו עד שיתקנה.

אנו היינו ונשארנו מי שאנחנו, אך תמיד יש לנו בחירה לתקן את דרכנו ולשנות את מזלנו. כך אמרו חז"ל, שתפילה תשובה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה.

הקב"ה כמובן חכם לאין שיעור יותר מאתנו, ויודע את מה שאנחנו לא יודעים וגם לא מסוגלים להבין בעולם הזה. רק בורא אינסופי מסוגל לברוא יקום כל כך גדול, וגוף כל כך מתוחכם. הוא יודע את העבר ההווה והעתיד, וכל מה שקורה בעולם. הוא מי שברא את כל תכונות הנפש שלך, את האינטליגנציה שלך, את הכשרונות שלך, את הרצונות הפנימיים ביותר שלך, את המחשבות שלך, הרגשות שלך, וכל מה שקיים בעולמך. והוא יתברך בחר לברוא אותך ולהוריד אותך לעולם הזה, ונתן לך את הגוף הזה, ואת החיים האלה, כי הוא יודע שהמסלול הפרטי שהטווה לך יוביל לבסוף לטובתך. עלינו רק להאמין ולבטוח בו שעושה הכול בחוכמה ולטובה.

לגבי שאלתך השנייה,

הקב"ה רוצה שנתפלל, ולכן נתן לנו נסיונות של מצוקה ורצון להתפלל אליו. אך צריך תמיד לבטוח בקב"ה שעושה הכול לטובה, ולפעמים מעכב לטובה, אך התפילות אינן הולכות ריקם. הקב"ה רוצה שנתפלל, כי התפילה היא התיקון הרוחני שלנו. 

תורתנו הקדושה מלמדת את היהודי הדרכה בחיים (ספר דברים יח, יג): "תמים תהיה עם ה' אלוהיך". עלינו לצפות לה' בתמימות, ולא לעשות חשבונות עמו, אלא לבטוח בו בכל מצב שרוצה את טובתנו, גם כשכואב, ובכל זאת לבקש כילדים כי ה' שומע תפילה ורוצה לתת לנו טוב נגלה.

יש להבין שהתפילה היא צורת הבעה של ביטחון בכך שהקב"ה שולט במצבנו, ויכול לשנותו בכל עת כפי רצונו הטוב. ויש בה זיכוך לנשמה המתקשרת ליוצרה.

הקב"ה הוא שמאותת לנו על הצורך להתפלל מתוך המחסור. אין הוא דומה לאדם ש"משתעמם" או "מתעייף" לשמוע אותך, אלא בדיוק להיפך, הקב"ה קרוב למי שקוראים לו באמת. 

אנו יודעים שתם הצורך הרוחני להתפלל בעניינים גשמיים - רק אם התמלא מבוקשנו, או אם איננו מרגישים עוד בצורך לאותו דבר שחסר לנו. כל זה מתייחס לעניינים גשמיים, אך על עניינים רוחניים צריך להתפלל כל הזמן.

 
אנו מבקשים להיפטר מן הסבל - כי הוא מקשה עלינו לקיים את המצוות. אך הקב"ה יכול לתת טוב נגלה וטוב נסתר. יש הרבה מחסומים שהתפילה היא זו שפותחת אותם. והקב"ה נתן לנו את הכח להתפלל כדי שנשיג את התיקון המיועד לנו, וכך יפתחו השערים להשגת טוב נגלה.

אך כמובן שיהודי צריך לקבל ייסורים באהבה או לפחות בהכנעה - כי הם נועדו לטובתו הרוחנית. אך אין הדבר סותר שיחד עם זאת גם נבקש מהקב"ה שיקל את הייסורים וימיר אותם בתפילות ועמל התורה, כדי שייאפשר לנו לעבוד אותו בנוחות ולהגדיל את שכרנו הרוחני בעסק התורה והמצוות. הרבה פעמים תפילה מלהב מזככת את הנשמה - ובדרך זו מסירה את הצורך באותם ייסורים.

למה הקב"ה רוצה שנתפלל?
 
אם הכל לטובה - אז למה צריך להתפלל?
 

בעז"ה תזכי לרוב נחת בעולם, ועוד תראי את אהבת ה' בחוש.

בברכה,

דניאל בלס