האם מחשבות אסורות גורמות נזק למוח?

שלום וברכה

בתלמוד (מסכת יומא דף כט עמוד א) כתוב: "הירהורי עבירה קשים מעבירה", ופי` רש"י: "הרהורי עבירה - תאות נשים, קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה". בספרים הק` מבואר שמי שחוש הריח שלו לא נפגם, מיד מרגיש בזה שמהרהר בעבירה, ובורח ממנו כמו מנבילה מסרחת, [עי` עול"ח מילי דשמיא ח"א דרוש ד` מאמר רכ"ב].

ואני מצרף לך מהאנציקלופדיה תלמודית לקט על `הרהור עבירה` מכל התלמוד. הרהור עברה. איסור מחשבה של זנות. אסור להרהר בעברה, שנאמר: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ואמרו: אחרי עיניכם זה הרהור עברה, שנאמר: ויאמר שמשון וגו` כי היא ישרה בעיני. האיסור נמנה במנין הלאוין, אלא שיש שמנוהו יחד עם האיסור של הרהור עבודה זרה, שכן באותו לאו נאמר גם אחרי לבבכם, וזה מינות, והלאו הוא לא לתור אחרי לבבנו בעבודה זרה ואחר ראיית העינים בזנות, ומנוהו ללאו אחד, ויש שמנו ללאו בפני עצמו שלא לתור אחר העין, שלא יסתכל בנשים לשם זנות, שעניינם חלוק, זה מינות וזה זנות, וגם הכתוב חילקם באמרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ולא אמר אחרי לבבכם ועיניכם. ואין לוקים על לאו זה, לפי שהוא לאו שאין בו מעשה, אבל לוקים על זה מכת-מרדות.

המסתכל בפנויה דרך זנות האיסור הוא מדברי-קבלה, שכן הוא אומר: ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה. המסתכל בעריות כתבו ראשונים שהוא מהדברים המעכבים את התשובה, והעושה אותו אין חזקתו לשוב, לפי שהוא דבר קל בעיני רוב האדם ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא, שמעלה על דעתו שאין בכך כלום, שאומר לא בעלתי ולא קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול הוא שהיא גורמת לגופן של עריות, שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.

הרהורי עברה קשים מעברה. יש מפרשים שתאות נשים קשה להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה, ויש מפרשים מפני שהחוטא בהרהור חוטא בשכל, במבחר מדותיו, ואינו דומה מרי של עבד פחות למרי של שר גדול. הרהור עברה הוא אחד מהדברים שמחמתם קבעו לומר פרשת ציצית בקריאת שמע, מפני שהוזכרו באותה פרשה. איסור אחר יש בהרהור עברה, והוא מה שכתוב ונשמרת מכל דבר רע, מכאן אמר ר` פנחס בן יאיר אל יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, שכן סמוך לו כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה. רוב הראשונים סוברים שזו דרשה גמורה והאיסור הוא מן התורה. ואזהרה זו אף על פי שמוזהרים בה בכל מקום, לא נאמרה בתורה אלא במחנה של מלחמה, לפי שזה גורם הפסד המחנה. אפילו בפנויה ההרהור אסור מן התורה.

וכתבו ראשונים שאינו ענין להלאו של ולא תתורו אחרי עיניכם, שבונשמרת האיסור בהסתכלות שלא לשם זנות, אלא שנהנה בהסתכלו, ולא תתורו האיסור הוא במסתכל לשם זנות. ואמרו, הרהור אף על פי שאינו כמעשה, שנאמר: און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה`, הרהור באשת איש חמור ביותר. יחזקאל הנביא נשתבח בדבר זה ואמר: הנה נפשי לא מטמאה, שלא הרהרתי ביום לבוא לידי טומאה בלילה. וכתבו ראשונים שאף על פי שאיסורו מן התורה, מכל מקום נשתבח בזה לפי שרבותא היא שהיה מציל עצמו מהרהורי עברה, שהיא אחד מהעברות שאמרו חכמים שאין אדם ניצול מהן בכל יום.

ויש שהסבירו שהיה משבח עצמו שלא היה מניח מחשבותיו לפנות לשום דבר המוני עד שתטריד מחשבתו פעולת שכלו בשום פנים, אף על פי שאין דבר זה אסור אלא כשהוא עצמו מכין מחשבותיו לכך או שמרגיל עצמו בדברים המביאים לידי כך. אסור להביא עצמו לידי הרהור, אלא אם יבוא לו הרהור יסיע לבו מדברי הבאי לדברי תורה, שהיא אילת אהבים ויעלת חן.

והזהירו חכמים הרבה על ההרהור והרחיקו מן הדברים המביאים אליו. וכל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסים אותו במחיצתו של הקב"ה, שנאמר באונן וירע בעיני ה` - הרי שקרוי רע - ונאמר כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע, לא יגור עמך רע. על הרהור עברה מצינו שהוצרכו ישראל כפרה שכשהביאו ישראל במדין קרבן אמר להם משה שמא חזרתם לקלקולכם הראשון - לזנות את בנות מואב, ולכן אתם צריכים קרבן - אמרו לו: לא נפקד ממנו איש, אמר להם אם כן כפרה למה, אמרו לו אם מידי עברה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו, מיד ונקרב את קרבן ה` וגו` לכפר על נפשתינו, ותנא דבי ר` ישמעאל מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה מפני שזנו עיניהם מן הערוה, שנהנו במראית העין.

ולפיכך צריך אדם להביא כפרה על ההרהור. אסור להסתכל בבהמה חיה ועוף בשעה שמזדקקים זה לזו, אבל מותר להרביע אותם מין במינו אף על פי שמסתכל, מפני שכשעוסק במלאכתו לא יבוא להרהור. וכן אסור לאדם להסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה, ואפילו להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפילו אינם עליה, אסור, שלא יבוא לידי הרהור. אף האיסור להשתמש באשה כתבו ראשונים שהוא מפני שמא יבוא לידי הרהור.

אסור לאדם שאינו נשוי לשלוח ידיו במבושיו, שלא יבוא לידי הרהור, ואפילו תחת טבורו לא יכניס ידו, שמא יבוא לידי הרהור. במקום פחד, כגון שעומד בלילה על הגג ומתיירא שמא יפול, או שהוא אצל רבו ויש לו מורא רבו, או שהוא בבית הכנסת ומתיירא מפני השכינה, אין חוששים שיבוא להרהור. חסידים הראשונים וגדולי החכמים התפאר אחד מהם שמעולם לא נסתכל במילה שלו, ומהם מי שלא התבונן מעולם בצורת אשתו, מפני שלבו פונה מדברי הבאי לדברי האמת, שהם אוחזים לבב הקדושים, כמו שכתוב: באהבתה תשגה תמיד. במרחץ או בבית הכסא יחשוב אדם חשבונותיו ומחשבות חפציו וצרכיו, כדי שלא יהרהר בעברה, כי רגילות הרהור עברה שם.

בהצלחה - מנשה ישראל