חליצת נעליים בעליה לברכת כהנים

שלום וברכה

הטעמים הנכונים לחליצת הנעליים בעת העליה לדוכן לפי המבואר בתלמוד (סוטה דף מ) הם שניים: א. מפני כבוד הצבור. ופירש רש"י, שעל ידי נשיאת כפיו כלפי מעלה, הבגדים מתרוממים והסנדלים נראים לצבור, ולפעמים הם מלוכלכים, ואין זה מן הכבוד שייראו במהלך ברכת הכהנים על הדוכן. ב. שחששו חז"ל שמא מכיון שהנעליים נראות לציבור כנ"ל, הרי שאם יווצר איזה סיבוך בנעליים כגון שרצועה תיפתח הכהן יהיה טרוד לקשור חזרה, ולפעמים אף יתבטל מלברך את העם יחד עם חבריו, מדאגה שמא לא יראה טוב כלפי הציבור עם נעליו, ומכיון שחששו חז"ל שיצא לעז על הכהן [שלא נשא כפיו מפני הטיפול בנעליים] שאינו כהן כשר, לכן ציוו חז"ל להוריד את המטרד של הנעליים והורו לכהנים להסיר את הנעליים לפני העליה לדוכן.

כך, שלפי הנ"ל מובן למה לא אסרו לעלות לדוכן להוצאת ספר תורה עם נעליים, מכיון שפעולת הוצאת ספר תורה אינה מושכת את הבגדים כלפי מעלה כמו נשיאת הכפיים ואין חשש כל כך מגילוי הסנדלים המלוכלכים לעיני הציבור. וכך גם ביחס לטעם השני, שלא שייך כלל בהוצאת ספר תורה.

המראה האסטטי הוא עניין להסכמה חברתית גרידא, אם יש הסכמה חברתית לקיים את ההלכה כפי שהוא ללא התחכמיות, מראה הנעליים של הכהנים לצד הדוכן מעוררת השראה ולא דחיה חס ושלום, אני אישית נזכר בזמן שבית המקדש היה קיים שכל עם ישראל היה פושט נעליו בטרם נכנס לדרוך על אדמת הר הבית. ויצויין שבשו"ע מבואר שיש להצניע את המנעלים תחת הספסל. מה שכתבת על פוסקי ההלכה המשנים את הפסיקות לפי רוח הזמן, סליחה, אבל אני אינני מכיר פוסקי הלכה כאלו, אלו המתאימים את ההלכה לפי הרוח אינם נקראים פוסקים אלא רפורמים וכיוצא בזה. יישר כוחך על ברכת הכהנים שאתה מברך אותנו כל יום – מנשה ישראל