השקפה והסתכלות תורנית לשפע בדורנו

בס"ד
 
שלום וברכה,
 כל הכבוד על תהליך ההתחזקות, אין ספק שבחרת בחיים.

ותודה על מכתבך, בעזרת השם נעשה ונצליח בפעילותינו למען ישראל.

לעצם שאלתך,

אין לרדוף אחרי מותרות מיותרים, כגון דירות פאר ומכוניות יוקרה, שהרי אלה מסיטים את עינינו מהתכלית החשובה ביותר של החיים. עובדה שכל רכוש שהשגנו סופו להתכלות, לבסוף כולנו מזדקנים ונפטרים מן העולם, ולא לוקחים איתנו דבר מלבד מצוות: "שבשעת פטירתו של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד" (אבות ו, ט). 

עם זאת, נכון וראוי לחיות בצורה התואמת את מצב הרווחה שבדורנו. כך לדוגמה, לא נאכל לחם יבש וישן כשבמכולת מציעים לחם טרי וחדש, ולא נלך לשאוב מים כאשר הברזים מציעים לנו מים שאובים בקלות אל תוך ביתנו, וכיוצא בהם.

הרמב"ם כותב שבאחרית הימים נזכה לשפע גדול, אשר כל מטרתו להקל עלינו לעסוק בתורה ובמצוות ברווחה ובקלות. ברוך השם בדורנו אנשים לא נדרשים לעבודות שדה קשות, וגם לא לשאיבת מים וסחיבתן בכל יום. כל אלה מקלים עלינו לעסוק בתורה בצלילות וברווחה.

 
לגבי ההדרכה המעשית הנכונה באיכות חיים, אמרו חז"ל כלל שנכון לכל הדורות:
"לעולם יאכל אדם וישתה בפחות ממה שיש לו, וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד לאשתו ובניו יותר ממה שיש לו. שהן תלויים בו והוא תלוי במי שאמר והיה עולם" (חולין פד, ע"ב).

הגר"ח ויטאל ("שער המצוות", תחילת פ' עקב) כתב: "בענין מדת הנדיבות והוותרנות, ראיתי למורי (האריז"ל) שלא היה חושש בעצמו להתכבד במלבושים נאים יותר מדאי. גם במאכלו היה אוכל דבר מועט מאוד. אבל במלבושי אשתו היה זהיר מאוד לכבדה ולהלבישה והיה מפיק כל רצונה, אף אם לא היתה ידו משגת כל כך" עכ"ל".

אמרו חז"ל שכחלק מהחובות של בעל כלפי אשתו, צריך לשמחה בחגים וכדו' אף בתכשיטים, ויעשה זאת כל אדם לפי יכולתו הכלכלית. וכן עם בניו ובנותיו, לא ינהג אדם עמם בקמצנות באופן שייבשם לעומת שכניהם, אלא תמיד ישאף לממוצע - לא יותר מדי, ולא מעט מדי. לא עושר ולא עוני, אלא בינוניות חומרית.

רק ברוחניות צריך האדם לשאוף עד לפסגה, ולא לוותר כלל.

בנושא מינוס וחובות בבנק, הידברות מציעה הדרכה מעשית:

https://www.hidabroot.org/article/1125653

https://www.hidabroot.org/article/1126917 

 
בהצלחה בכל העניינים בעז"ה,
דניאל בלס