מדוע אסור לתרום איברים מנפטר? ולמה מותר לתרום כליה מאדם חי?

שלום רב,

הבעיה העיקרית בתרומת איברים היא החשש שיקחו את האיבר מהאדם כשהוא עדיין מוגדר חי על פי ההלכה, ובכך יקצרו את חייו, וזה נחשב לרציחה.

אמנם גם אחרי שהאדם מוגדר מת על פי ההלכה, ישנה עדיין בעיה לקחת איברים ממנו משום איסור הנאה מן המת, חוץ ממקרים מסוימים שמתירים זאת, וכמו שכתב לדוגמא בשו"ת יביע אומר חלק ח' (חלק חושן משפט סימן יא אות ב) שאין להתיר להשתיל קרום עין ממת ישראל לסומא בשתי עיניו אלא בשעת הדחק גדול, וכשלא ניתן להשיג זאת ממת גוי (ויסוד ההיתר הוא מכח ספק ספיקא, שמא הלכה כמאן דאמר דהנאה מן המת שלא כדרך הנאתן מותר. ושמא לא נחשב הנאה מן "המת", כיון שנזרקה בהם חיות וחזר לו מאור עיניו). 

לעומת זאת בתרומת כליה מאדם חי אין את הבעיות הנ"ל, וכל הדיון הוא מצד אם מותר לאדם להכניס את עצמו לסכנה כדי להציל את חברו, וכתב בשו"ת יביע אומר חלק ט' (חלק חושן משפט סימן יב) שלפי מה שנמסר מפי רופאים מומחים ויראי שמים שבדרך כלל אין סיכון בהוצאת כליה אחת מאדם בריא, רק לאחוז קטן מאוד, יש להתיר לאדם בריא לתרום כליה אחת מכליותיו להצלת חייו של אדם מישראל הנתון בסכנת נפש במחלת הכליות, ואף מצוה יש בזה. וראויה מצות הצלת נפשות להגן על התורם אלף המגן. ומכל מקום בוודאי שיש לעשות זאת רק ע"י רופאים מומחים, ושומר מצוה לא ידע דבר רע.

בברכה,

הלל מאירס