דרכיה דרכי נועם

בס"ד
 
שלום וברכה,
 

התורה ציינה את העונשים כדי שנדע את חומרת המצוות, עבירות שיש עליהן כרת ומיתת בית דין, לעומת איסורי לאו לדוגמה. עובדה שבמשך אלפיים שנה ידעו בני ישראל להיזהר מחילול שבת, למרות שלא היו נענשים בבית דין מאז חורבן בית המקדש, זאת רק מאחר שידעו את חשיבות השבת ממה שהתורה מגלה את חומרת המצווה הזו: "מחלליה מות יומת".

גם כאשר התורה אינה מענישה, יש חשיבות גדולה לתיאור העונשים.

לעצם שאלתך,

התורה היא היא שלימדה אותנו לנהוג בדרכי נועם ושלום, ואהבת לרעך כמוך, לא תשנא את אחיך בלבבך, גמילות חסדים, לימוד זכות ועוד. 

הנהגה זו טבועה עמוק בלב לבה של ההלכה, אפילו בדיני הענישה, אשר דורשים דיני ראיות מורכבים עד מאוד - כדי לא להגיע למצב של ענישה.

לכן, עוד לפני 2000 שנה דיווחו חז"ל כי בית-דין שהיתה הורגת אפילו רק פעם אחת ב-70 שנה היתה נקראת "בית דין קטלנית", כי הריגת חוטאים לא היתה מצויה ביהדות, ובתי דינים לא היו מוציאים אנשים להורג. רבי עקיבא אמר שאילו היו דנים דיני נפשות בימיו, לא היו מוציאים אדם להורג לעולם.
 
זאת מלבד העובדה שהריגת אדם לפי ההלכה דרשה לא פחות מ-23 דיינים, ועדות לא רגילה בכלל, שאפשרה לכל חוטא הזדמנות לשוב בתשובה. כלומר: ארבע מיתות בית דין נועדו רק לאדם מורד נדיר ומרושע עד מאוד שביקש לפרוץ גדר בישראל. זאת מכיוון שלפי כללי ההלכה כמעט ואי אפשר להרוג אדם מבחינה מציאותית, אלא אם הוא רוצה בכך עד מאוד, שכן התורה דורשת שני עדים שיראו את המעשה (כלומר בפומבי) וגם שתהיה התראה, פירושה מדהים: צריך לומר לחוטא את חומרת העבירה שבה הוא חוטא ואפילו אם שותק - אינו נהרג.
כדי להיהרג חייב לומר לעדים בלשון מרדנית זו: "אני יודע ועל מנת כן אני עושה!" - כלומר הנהרג בבית דין הוא אך ורק מסית ומורד אשר עובר עבירה חמורה לעיני כל על מנת לפרוץ גדר בישראל, אשר רוצה למות למענה. אלא שגם אז ההריגה לא היתה דבר פשוט לביצוע, כי היתה צריכה לעבור 23 דיינים - שהיו צריכים ללמד עליו זכות, ואף אז נדיר שהיה נהרג. נא לראות במאמרי:
https://www.hidabroot.org/article/103516
 
חז"ל אמרו שאחת הסיבות שבטלה הסנהדרין ובטלו דיני נפשות הוא  בגלל ריבוי החוטאים, שהרי מטרת התורה הוא לעשות גדר אך לא להרוג ולאבד ח"ו.
פירוש הדבר שהענישה על המצוות תיתכן רק במציאות שבה כל עם ישראל שומרים את התורה ומכירים בגודל חשיבותה, ואז כל הפורץ גדר דומה לבוגד במולדת - כמי שמשתף פעולה עם אוייבנו (או בהמחשה מודרנית יותר: מרגל או מי ששורף את דגל המדינה בחוצות העיר). אלא שגם אז לא היתה ההריגה פשוטה וקלה, כי דורשת התראה ומרידה יוצאת דופן כדי להגיע למצב של ענישה.
 
בברכה,
דניאל בלס