מהיכן נמשכים הדינים על האדם?

שלום וברכה,
 
רמאות? חלילה וחס.
הקב"ה רוצה שיתפללו אליו, ולכן נתן לנו יכולת לתקשר אתו במילים ולבקש על עצמנו רחמים. זה עוזר מאוד, כיוון שהקב"ה נתן לנו בכוונה אפשרות לעשות תשובה, להתתפלל מעומק הלב, וכך לזכות לכפר על מעשינו הרעים ללא צורך בדינים קשים. כך אמרו חז"ל, שתשובה תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה.
עוד בנושא זה:
https://www.hidabroot.org/article/2927
https://www.hidabroot.org/he/article/3024
 
חשוב מאוד שתצפה מדי יום, בקביעות, בהרצאות מחזקות באתר/ערוץ הידברות. ברגע שתהיה מחובר לאמונת היהדות, יהיה לך קל יותר להתמודד עם נסיונות בחיים ולבטוח בקב"ה. ראה הרצאה על מידת הכעס:
https://www.hidabroot.org/video/101270
האם אתה הולך בקביעות לשיעורי תורה באזור מגוריך? חשוב שתמצא חיבור למקום תורה, ואז תזכה להדרכה אישית בהתקדמותך הרוחנית. אני ממליץ לך מאוד להתקשר ל"קו המתחזקים" של הידברות, ולקבל עצה לגבי ההתקדמות האישית שלך: 03-6106061

  
צריך להבין שאלוקים אינו כועס או מעניש כדי לנקום. כל מעשיו של אלוקים נועדו לטובה. כאשר אלוקים מצווה אותנו בתורה הקדושה להתרחק ממעשים רעים ולקיים מצוות - הרי זה לטובתנו הרוחנית, כי החטאים פוגמים בנפשנו.
אפילו הייסורים נועדו לטובתנו: כשם שבעולם הזה כל חולה רוצה להתרפא ממחלתו, ומוכן לשלם על רפואתו ואף מודה לרופא שמנתח ומכאיב לו, כך גם כל נשמה מודה ליוצרה בעולם הבא על הייסורים שקיבלה, כי היא מבינה את תכליתם להטיב לה ולתקנה.

אפילו הייסורים הקטנים ביותר באים לאדם בחשבון מדוקדק משמים. אמרו חז"ל במסכת ערכין (דף טז, ב): "עד היכן תכלית הייסורין? ...אפילו נתכוונו למזוג לו כוס יין במים חמין ומזגו לו בטעות בצונן, או שנתכוונו למזוג לו בצונן ומזגו לו בחמין, הרי זה נקרא ייסורים... אפילו נהפך לו חלוקו כשלבשו, והוא צריך לחזור ולהופכו, הרי אלו ייסורים... עד היכן תכלית ייסורין? אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלוש מטבעות, ועלו בידו שתיים, הרי אלו ייסורים!"
אמר רבי עקיבא: "יסורין בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן: שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ועל ידי [רופא] פלוני, ועל ידי סם פלוני!" (עבודה זרה דף נה, א). התורה מכנה את הייסורים "חלאים רעים ונאמנים" (דברים כח, נט), ומסבירים חז"ל שהם רעים בשליחותן, שמייסרים את הגוף, אך גם נאמנים בשבועתן, שהם ניתנים במידה מדויקת ולא יותר ממה שנגזר משמים.
אמרו חז"ל (פסחים דף נ, עמוד א): "לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה - על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו (אומר): הטוב והמטיב"
 
הסיבה שאדם כועס ונפגע, הוא מפני שאינו מאמין שהקב"ה פועל בצדק וברחמים. אחרת היה יודע שהכול נעשה לטובה, וגם הבזיונות נועדו לכפרת עוון. הקב"ה מייסר רק כשאין ברירה אחרת, בדומה לרופא מנתח שחייב לפעמים להכאיב, וזו הדרך לתיקון הנשמה ובנייתה הרוחנית לנצח נצחים בגן-עדן.
 
הקב"ה אוהב אותך, וימשיך לאהוב אותך, כי הוא ברא את נשמתך ומקיים אותך ונותן לך את הבחירה להאמין בו. הנה הוכחות שהקב"ה אוהב אותך למרות הייסורים:
https://www.hidabroot.org/article/798

* * *
 
שים לב כי ברגע זה ממש, פועלים בתוך גופך מיליוני מערכות גאוניות בתחכומן. גופך בנוי ממיליארדי אטומים שפועלים בתיאום, אפילו התא הקטן ביותר שיש באצבע שלך מורכב יותר מכל מערכת התחבורה בעיר ניו יורק. הידיים שלך הם מנופים מורכבים מלאים פרקים תואמים שמאפשרים לך לתפקד בחיים. בכל אחת מן העיניים שלך יש יותר מ-120 מיליון קולטני אור, המאפשרים לך לקבל תמונה חדה וצבעונית של המציאות סביבך. בכל יום הלב שלך מעביר 8000 ליטרים של דם בתוך גופך - פירוש הדבר כי בשלושה ימים משאבת הלב שלך היתה מסוגלת למלא בריכת שחייה! אך כל כך הרבה ליטרים של דם דורשים ניקוי רעלים תמידי, ולכן בכל דקה שעוברת הכבד שלך מסנן 2 ליטר של דם מרעלים. המח שיש בראשך הוא פלא הבריאה, ובכל היקום כולו לא נברא מחשב מתוחכם כל כך - מוחך מפעיל 100 מיליארד נוירונים (תאי עצב) - מספר זה גדול יותר מכל הכוכבים שיש בגלקסיה, וכולם פועלים בתיאום מושלם כדי לאפשר לך לראות לשמוע לנוע לדבר ולחשוב. ואין כאן המקום לתאר את כל התהליכים המדהימים והמורכבים שפועלים בגופך.
 
האם יש לך ספק בכך, שמי שברא כל זאת, יש לו מטרות גדולות בשבילך?
 
ויושם לב לעובדה שכל המערכות המדהימות הללו - הן רק הכלי החיצוני שניתן לך בעולם הזה, כדי שהנשמה שלך תוכל להפעיל את הגוף כמו נהג ברכב. אך מהו המסלול שכל אחד מאיתנו בוחר לעצמו בחיים? האם לא נאמין במי שברא אותנו או נדחה את הטבתו חלילה?
 
הרי אין ספק שמי שיצר את כל המערכת המופלאה והגאונית הזו - ללא ספק יותר חכם ממני וממך, ויודע את מה שאנחנו לא יודעים וגם לא מסוגלים להבין בעולם הזה. רק בורא אינסופי מסוגל לברוא יקום כל כך גדול, וגוף כל כך מתוחכם. הוא יודע את העבר ההווה והעתיד, וכל מה שקורה בעולם. הוא מי שברא את כל תכונות הנפש שלך, את האינטליגנציה שלך, את הכשרונות שלך, את הרצונות הפנימיים ביותר שלך, את המחשבות שלך, הרגשות שלך, וכל מה שקיים בעולמך. והוא יתברך בחר לברוא אותך ולהוריד אותך לעולם הזה, ונתן לך את הגוף הזה, ואת החיים האלה, כי הוא יודע שהמסלול הפרטי שהטווה לך יוביל לבסוף לטובתך.
 
האם אינך מאמין שהוא יודע מה טוב לך? והרי כל דבר שאנו מחשיבים לטובה בעולם הזה, וכל הנאה או שמחה שהרגשת אי פעם בחייך - הגיעה רק ממנו יתברך. הוא יודע בדיוק מה יעשה אותך אדם שמח ומה יעשה אותך אדם עצוב, ומה היא התועלת האמיתית שלך.
עליך רק לבטוח בו. ולהאמין בו שהוא עושה הכל לטובה. ממש כמו ילד בן שנה שחייב לבטוח באביו ובאמו שיודעים מה טוב עבורו - אפילו כאשר כואב לו שהוא צריך לקבל זריקה מרופא, ולא יודע למה, או כשהוא נאלץ לוותר על חפץ שהוא רוצה להכניס לפיו, ולא מבין מדוע. הוא גם לא יכול להבין, אך הוא יודע שאביו ואמו אוהבים אותו - כי הם אלה שדואגים לו ומטיבים איתו.
 
האם שמעת על משל התאומים? שני תאומים היו ברחם אמם, תינוק אחד אמר לתינוק השני: "מי אמר שיש לנו אמא? האם אפשר לראותה?", התינוק השני השיב לו: "הרי אמא נמצאת מסביבנו בכל מקום, היא מחייה אותנו בכל רגע, ואנו מרגישים את חומה. בכל רגע אנו מקבלים חמצן דם ומים ומזון דרך חבל הטבור - וכל זה מגיע ממנה, אז אני יודע שהיא דואגת לנו ואוהבת אותנו". אמר לו התינוק הראשון: "אך רע לי פה, והמקום נעשה צר יותר ויותר, וברגע שחבל הטבור יתנתק נמות מיד ללא חמצן. האם זו אמא אוהבת?". השיב לו התינוק השני: "אני רואה במו עיניי שאמא דואגת לנו, היא מאכילה ומשקה אותנו, אין לי ספק שהיא לא הביאה אותנו לעולם כדי לסבול. אני בטוח שיש תכלית מאחורי כל מה שקורה לנו. וגם אחרי שיתנתק חבל הטבור - אני מאמין שיש חיים אחרי הלידה"!
 
עלינו להאמין שיש חיים אחרי המוות. ושתכלית העולם הזה היא כדי להטיב לנו בעולם הבא. וגם הייסורים שעוברים בעולם הזה הם חבלי לידה, שנועדו לתקן פגמים בנשמות ולהביא לשלמות הרוחנית.
 
אם החיים האלה באמת לא היו טובים בעבורך - אז הבורא לא היה בורא אותך. כי הוא יודע את העתיד וכל מה שקורה בעולם, וברא אותך בזכות הפוטנציאל האדיר להטיב לך. הוא יתברך יודע שלבסוף תודה לו. כך אמרו חז"ל, שבאחרית הימים אפילו על הרעה יודו הנשמות ויברכו "הטוב והמטיב", כי יבינו את ההטבה שבכל דבר שקרה לנו בעולם הזה. ממש כמו אדם חולה שמתרפא אצל רופא מנתח, והוא מודה לרופא בכל לבו על הטיפול המסור בו. כך נבין שכל מה שקורה לנו בעולם הזה נועד לתיקון שלנו מכל הפגמים הרוחניים שדבקו בנו, למען ההטבה הגדולה ביותר, שהיא ההטבה הרוחנית - קירבתו של בורא עולם.

אף אדם לא יכול לומר שאינו רוצה במתנה הזו, כשם שתינוק לא יכול לומר שאינו רוצה להיות עשיר ומצליח כשיהיה גדול. אי אפשר לדבר מתוך בורות על התכלית הגבוהה של הנשמות, ובעולם הזה כולנו בורים, וצריכים לבטוח בה'. הידיעה השכלית מוגבלת בגופי חומר אשר עומדים בפני נסיונות בהמיים, אך לשם כך ירדנו לעולם החומרי, כדי לעמוד במבחן זה ולבטוח בטוב האלוקי.
 
צריך לשים לב שכל מה שאנו מגדירים בתור טוב, או בתור רע, בתור צודק, או בתור בלתי צודק - הוא רק האופן שבו ה' יצר את שכלנו.
אלוקים הוא המציאות האמתית, ויצר את הכול - ההגיון והלב. איננו יודעים דבר שאלוקים לא קבע שנדע, איננו אוהבים או מרחמים בלי ה' אשר קבע בנו רגשות אלה, החליט כמה נאהב וכמה נרחם, מה נרצה וכמה נרצה. החכם מבין שה' יתברך נתן לו את חוכמתו, את השכל והרחמים, ולכן יבטח ביוצרו בלב שלם - גם בדברים שאינו מבין עדיין.
 
עלינו לזכור שנותן התורה הוא אשר לימד אותנו "ואהבת לרעך כמוך", "לפני עיוור לא תיתן מכשול", "לא תלך רכיל בעמך", "לא תחמוד", "ואהבתם את הגר", וכו' וכו'. כיצד ניתן לחשוד בקב"ה שהוא אינו מוסרי? והרי כל המוסר והרחמים שלך מגיעים אך ורק ממנו יתברך.
הבה נשאל כל אדם: מי הוא אשר נתן לך את כל הרחמים שיש לך על עצמך ועל אחרים? הרי ישנם בעולמנו אנשים אכזרים שאין להם רחמים על אחרים. גם לבעלי חיים אין רחמים על בני מינם (חתול לא חש רחמים על חתול שנדרס על הכביש). רחמים הם משהו מיוחד שניתן בלב האדם מאת אלוקים - הוא אבי כל הרחמים, וכל הרחמים מגיעים רק ממנו יתברך, וליהודים נתן רחמים מרובים! הוא הנקרא בלשון חז"ל בשם "רחמנא", המרחם, ובתורה נאמר עליו "ארך אפים ורב חסד". אף עמו ישראל נקראים "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים".
מכאן עלינו ללמוד שהוא יתברך ודאי הרבה יותר רחמן מאיתנו, שהרי הוא מקור כל הרחמים, ורק בזכותו אנו מסוגלים לרחם.
כל אכזריות או קושי לב שעשוי אדם לייחס חלילה לבורא - נובע רק מחוסר ידיעה על מעשיו, כי העולם הזה נסתר ולא מובן, חלק קטן מגלגולים רבים שאת תחילתם ואת סופם איננו יודעים. כשנגיע לעולם הבא, לעולם הנשמות, ונראה את העולם האמיתי, נבין שהוא יתברך אכן רחום וחנון יותר מכל אדם, ויותר מכל מה שיכולנו לשער.
 
בעזרת השם תעמוד בנסיונות בהצלחה, ותזכה להיות גיבור מצליח ומאושר.
 
בברכה,
דניאל בלס