מה החשיבות של מעשיה וראיותיה של אישה בזמן הריון והנקה?

שלום רב,

1. עד כמה שידוע אין מקור לכך.

2. מובא במסכת יומא (דף פג עמוד א, ורש"י שם) שעוברה שהריחה ריח תבשיל והיא מתאווה לו, אם אינה אוכלת, היא והעובר מסתכנים.

3. מובא במסכת כתובות (דף ס עמוד ב, וסא עמוד א, ורש"י שם) שמי שמקיימת יחסים כשהיא שוכבת על הארץ יהיו לה ילדים עם צוואר ארוך, ומי שאוכלת חרדל יהיו לה ילדים רעבתנין, ומי שמורגלת לאכול דגים קטנים יהיו לה ילדים שעיניהם פורחות ונעות תמיד, ומי ששותה שיכר יהיו לה ילדים עם צבע עור כהה, ומי שאוכלת בשר ושותה יין יהיו לה ילדים בריאים, ומי שאוכלת ביצים יהיו לה ילדים עם עיניים גדולות, ומי שאוכלת דגים יהיו לה ילדים בעלי חן, ומי שאוכלת כרפס (מין סלרי) יהיו לה ילדים בעלי זיו והדר (על פי הערוך ערך זיו), ומי שאוכלת כוסבר יהיו לה ילדים בעלי בשר, ומי שאוכלת אתרוג יהיו לה ילדים עם ריח טוב. וכתב השיטה מקובצת שם (דף ס עמוד ב) שכל זה מדובר כשהיא אוכלת מאכלים אלו כשהיא מעוברת. 

יש לציין עוד מה שמבואר במסכת יומא (דף עה עמוד א, ורש"י שם), ששומין ובצלים קשין לעוברות ומניקות. וכ"כ בספר המדות (ערך הריון אות ד) עוברות ומניקות לא יאכלו שומין ובצלים.

4. כתב בספר מעבר יבק (מאמר שפתי צדק פרק ה) שראוי לאישה שתיזהר בימי עיבורה שלא ללכת וגם לא להסתכל במקום עבירה, וכל שכן שתשמור עצה מכל טינוף חטא, יען כי העובר במעיה צופה ומביט ויודע הרבה. וכיוצא בזה כתב בספר שבט מוסר (פרק כד) שיש לאישה להיזהר בפרט בימי עיבורה שלא תיכנס במקומות של טומאה ובמקומות שיש שם ריח רע, לפי שהולד נוצר כפי ראות עיניה. אלא תשב בימי עיבורה במקומות קדושה וטהרה בבתי כנסיות ומדרשות, ותתמיד לראות תלמידי חכמים חסידים ואנשי מעשה. ותשמע דבר תורה שהדברים נכנסים באזנה ומתקדש הולד בקרבה.

ועל פי האמור קיים מנהג אצל נשים רבות שלא לבקר בגן חיות במשך ימי הריונן, היות שמבואר בספר ישועות חכמה (סימן לג אות יא) שהסתכלות בבהמות טמאות ממשיכה על האדם רוח טומאה (וע"ע בספר קב הישר פרק ב), וחששו שראיית החיות הטמאות תשפיע על הולד.

ומטעם זה הרבה נשים נוהגות לטבול במקווה בחודש התשיעי להריונן בלי ברכה, כי זוהי סגולה לילד להינצל מכל ראיות לא נכונות שראתה אימו בימי עיבורה (יעויין בספר נטעי גבריאל הלכות נדה חלק ג' פרק נו סעיף יט שמביא סגולה זו מספר זכירה וספר סגולות ישראל, ושכן נתפשט בכמה קהילות, ושכן המנהג בעיר הקודש טבריה. ולעומת זאת מביא מספר בנה ביתך בשם האדמו"ר מסאטמר זצ"ל, ומהאדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל בספר שערי הלכה ומנהג, שלא הייתה להם קבלה על מנהג זה).

5. לגבי הנקה - כתוב בזוהר הקדוש (פרשת ויקרא דף יט עמוד א) שאישה לא תניק אחרי תשמיש המיטה שיעור זמן של הילוך שני מילין, ואם התינוק בוכה יכולה להמתין רק כדי הילוך מיל אחד. וכתב בפירוש מתוק מדבש שם, שטעם הלכה זו הוא משום שהלילי"ת שולטת בשעת התשמיש, ואם מיד תניק את התינוק, יכולה ח"ו להזיקו ולהביאו לידי כפיה.

וכן הובא להלכה במשנה ברורה (סימן רמ ס"ק נד) בשם הזוהר, שאחר התשמיש לא תניק את הילד עד אחר שיעור שני מילין. ואם התינוק בוכה תמתין לפחות שיעור מיל.

והנה שיעור מיל הוא 18 דקות (וכן כתב בנידון דידן בערוך השלחן אורח חיים סימן רמ סעיף יח), ושיעור שני מילין הוא 36 דקות. ולפי זה לכתחילה יש לאישה להמתין מלהניק אחרי תשמיש במשך 36 דקות. ואם התינוק בוכה יכולה להמתין 18 דקות בלבד.

אמנם בספר טהרת ישראל חלק ב' (סימן רמ אות פח) כתב, שלכתחילה אישה לא תניק לאחר תשמיש במשך 36 דקות, ואם התינוק בוכה תמתין 18 דקות. ואם התינוק חלש ובוכה יש להקל בחצי מיל - דהיינו 9 דקות.

יש לציין שדווקא הנקה אסורה, אולם מותר לתת לתינוק לשתות מבקבוק או לאכול מיד לאחר תשמיש, וכן חלב ששאבה קודם תשמיש יכולה לתת לתינוק מיד (שו"ת שבט הקהתי חלק ה' סימן מח אות ה).

6. בספר זכירה (ענייני סגולות למינקת) כתב, שלא תלך המינקת על דבר מגונה וקל וחומר על מי שופכין. ותיזהר מכעס שמפסיק החלב וכו'.

7. בכף החיים יורה דעה (סימן קטז אות קמח) הביא מהזבחי צדק, שאם אירע לה פחד ובהלה מכל דבר לא תניק התינוק באותה שעה עד שתנוח, ואחר שיעבור הפחד תחלוב מעט מדדיה בחוץ ואחר כך תניק. וזה בדוק ומנוסה.

בברכה,

הלל מאירס