הלכות ומנהגים
טינה
- י"ט שבט התש"פ
שאלה
לכבוד הרב!
כשמישהו פוגע ומעליב -כל אחד לפי ענינו- למה שלא אכעס על הפוגע? איך צדיקים באמת לא כועסים על מי שמזיק להם ועוד אוהבים אותם? בד״כ התשובה היא ש:״ה נתן לו רשות להזיק לי״.
אלא שהכעס הוא לא על עצם המעשה אלא על העושה שהוא הרי בעל בחירה ואף על פי שיכל שלא להרע בכל זאת עשה מה שעשה...
וגם סליחה
אני באמת לא יודעת מהזה לסלוח. זה ממש ממש קשה לי, וגם מה זה בכלל הגדרה של ׳לסלוח׳? מה עושים בפועל?
אשמח מאד לקבל תשובה בנושאים.
תודה רבה רבה!!
תשובה
שלום וברכה
צדיקים חיים רק על מנת להגיע לחיי העולם הבא כאשר מישהו פוגע בהם הם רואים רק את הריווח הצפוי להם כתוצאה מכך שהם ממרקים את עוונתיהם וזוכים לחיי העולם הבא. על כן הם אינם כועסים על הפוגע. אולם האדם הרגיל מותר לו להיפגע ולהוכיח את הפוגע על הפגיעה הזו למה פגעת בי והלה יצטרך לתרץ את מעשיו ולהסביר ולבקש את סליחת הפוגע.
סליחה הכוונה היא שהפוגע מתנצל ומבהיר את מעשיו ומפייס את הפוגע ואז האדם מוחל וסולח ומבטל את הכעס והטינה כי ניתן להבין שאדם טועה ופוגע בטעות.
בהצלחה,
בנימין שמואלי
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il