שאלה

בתור חרדי מלידה שגדל באיזור חרדי ועבר את המסלול הרגיל של חיידר ישיבה קטנה ישיבה גדולה וכו' יש דבר מסויים שאני מתקשה בהבנתו ואשמח אם יואילו הרבנים להעיר ולהאיר את עיני. ברור מעל לכל ספק כי המטרה הגדולה היא שכל העם יעבדו את ה' יתברך. ברור גם שלצערינו הרב. ואני מדגיש לצערינו הרב. כי אנו באמת מצטערים על כל יהודי שלא זכה לנשום את האור הרוחני ולחיות את זה. אך כעת לא איכשיר דרא. ישנם הרבה אנשים שלא מעונינים בכך וצל רובם זה מפני שהם לא מבינים את הזכות העצומה שיש בכך. מעבר לחובה. כרגע ישנם שתי נקודות. יש את הקירוב-רחוקים שזה ישנם רבים וטובים שזכו לעשות בכך. אשריהם ואשרי חלקם. מחלקם יהא חלקי. לעומת זאת יש את ההנהגה האישית של כל א' בביתו. וכאן הבן שואל. אני מבין שאנחנו נתנגד בתוקף אם הם יקבעו בעבורינו את תוכנית הלימודים. שיחייבו אותנו בלימודי ליבה ודומיהן. אני מבין גם שאסור לתת להם לכפות עלינו גיוס. יחד עם זאת אני תמה מדוע אנחנו נכפה עליהם דברים שהם לא מעונינים בכך? הם רוצים ברית זוגיות שיערב ויבושם להם. נצטער על כך. ומכל הלב. אך מדוע שנכריח אותם לגשת לרבנות לצורך רישום נישואין וגירושין? והם הרי לא יתחתנו רשמית כל עוד החוק לא יאפשר זאת. אך האם יש איזשהו הוו"א למישהו שהם ימנעו מכל תועבותיהם? כנ"ל לגבי תחבורה ציבורית בשבת. בלי להכנס לשאלה ההלכתית האם לא עדיף נהג אוטובוס אחד במקום חמישים נהגי מכוניות. ובלי להכנס לבטיחות של אותם חמישים נהגים שחגגו בבר כל הלילה נוהגים בשכרות ונרדמים בכבישים. השאלה היא נטו. היהודי הזה - אם הוא לא יסע באוטובוס - הוא יסע במכונית. אם הוא לא יסע במכונית - הוא יעשן וידליק טלויזיה וכו'. לשבת ליד שולחן השבת ולקדש הוא הרי לא יעשה. ושוב לצערינו הרב. אך מדוע שאנחנו נדאג שלא יהיו אוטובוסים בשבת? מה זה עסקינו? אפשר להמשיך לגבי חוק החזיר (כשר הם לא אוכלים) וחוק המרכולים ועוד ועוד ועוד. אני תמה על כל הנ"ל משום שכואב לי הלב בכל תקופת בחירות הם "תופסים טרמפ" על כל הנושא הזה ואנחנו משמשים כשק-חבטות.