למה לא מקריבים קרבן פסח בזמן הזה?

שלום רב,

1. יש בזה אריכות עצומה בדברי גדולי האחרונים זכותם תגן עלינו מדוע אין אנו מקריבים קרבן פסח בזמן הזה, וקצרה היריעה מהכיל, ואציין רק לדברי שניים ממאורי הדור האחרון.

הגאון רבי אליעזר יהודה וולדינברג זצ"ל נשאל בספרו שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ב (סימן מז) האם יש מקום להחמיר בזמנינו לצאת מירושלים בערב פסח בזמן הקרבת קרבן פסח כדי שיחול עליו דין נמצא בדרך רחוקה ולא יחול עליו חיוב הקרבת קרבן פסח, והשיב: לדעתי אין כל מקום לחומרא כזאת, דגם בהמצאו בקירוב מקום לא חל עליו כל חיוב הקרבה בזמן הזה וכו'.

והסביר את דבריו שם (אות יא) וזה לשונו: ונזכיר בזה בסקירה אחת מה המה באופן כללי העיכובים הרבים בהלכה שישנן בזה, והמה: ידיעת כיוון המקדש והמזבח ומדתו ואיכות בנינו, חיסרון אפר פרה, ריצוי ציץ, כהן מיוחס, בגדי כהונה, שקלי ציבור, משמרות כהונה, טמאי מתים וזבים, ובזב הא לא הותרה בציבור, ורבים גם הסוברים דזה שטומאה הותרה בציבור הוא רק על ההקרבה אבל לא שיותר גם שיכנסו בטומאה לשם הכנת מקום המזבח ובניתו, ועוד ועוד וכו', ומעתה צא ולמד, האם בחסר לנו כל אלה, והאם באין לנו איך שהוא לא נביא ולא חזון בנו וכעורים נגשש ונלך, ואין לנו לא אישים ולא ולא וכו' וכו', האם במצב כזה יוכלו להמנות עלינו על שאין מקריבין קרבן פסח עד שנצטרך עבור כן להחמיר על עצמו לצאת לדרך רחוקה כדי להסיר מעלינו קיטרוג כזה? ואני אומר אדרבה נהפוך הוא: רחמנא ליצלן מעוון ואשמה כזאת שיחשב ח"ו עלינו אם נתאמץ ונעפיל לעלות ההרה לבצע דבר נורא כזה בטומאתינו שאנו נמצאים בהם בעוונותינו הרבים באופן כללי בגופינו ובנשמותינו והדברים ידועים ומאד כאובים ומוטב שלא לפורטם בכאן, כי קשה עד מאד טומאת מקדש וקדשיו, וכדאיתא בתוספתא פרק א' דשבועות הלכה ב לאמר: היה ר"ש אומר, קשה טומאת מקדש וקדשיו מכל עבירות שבתורה וכו'.

ושם (אות יב) כתב, שלאור כל הבירורים נראה דיש לסמוך בשתי ידים על מסקנתו של הספר הנפלא "עבודה תמה" שחובר במיוחד על נושא זה שמסכם וכותב בזה הלשון: סיומא דהא מילתא דזהו דבר ברור כשמש בצהרים בלי שום ספק וספק ספיקא שבעולם שאי אפשר להקריב קרבנות בזמן הזה בשום אופן שבעולם, ומי שמתיר העבודה בזמן הזה עתיד ליתן את הדין, שהוא מכשיל את ישראל, והוא מתיר כמה וכמה איסורים גדולים וחמורים, איסור כריתות ומיתות בית דין ומיתה בידי שמים והרבה לאוין, ואין לנו בתורה איסורים גדולים וחמורים מאלה, ואי אפשר לנו בשום אופן שבעולם להקריב קרבנות עד אשר ישיב ד' את שבותינו ונעלה בציון ברנה וכו'.

ושם (אות יד) כתב עוד, כל האמור עד כה הוא גם אפילו בהנחה שכעת שונה המצב ממאז ומתמיד וכי בידינו הדבר לעשות בשטח הר הבית ככל העולה על רוחינו, אבל למעשה אין הדבר כן, ומאומה לא נשתנה כמעט בשטח זה, ואם רק יהינו להשתלט על השטח בפועל ובמעשים כלבנות מזבח במקומו וסידור פולחן המוני וזביחת קרבנות וכו', או אז יקומו נגדנו בחמת זעם מאות מליוני בני אדם שאינם בני ברית בעולם כולו, ויכריזו מלחמת קודש עלינו ואחריתה מי ישורנה, באופן שבכלל לא נתחדש לפנינו בזה דבר חדש המצריך עיון מחודש לאור שינוי המצב, ולא טובים אנו על כן מאבותינו ורבותינו הגדולים בדורנו ובדורות קודמים שמעולם לא העלו על דעתם שיש מקום למין חומרא כזאת לצאת בערב פסח בזמן שחיטת פסח לדרך רחוקה. עיין שם עוד בדברי קדשו.

וכך היא דעתו של הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, וכפי שהביא בשמו בשו"ת בריתי שלום חלק ז' (סימן ה) ששאל אותו, האם ביום שיתנו השלטונות רשות להקריב קרבן פסח אם נוכל להקריב אף בזמן הזה כדעת האחרונים שכתבו כן ומטעם ש"טומאה הותרה בציבור", וענה לו, שלדעתו אין זה תלוי כלל בשלטונות אלא כל זמן שאיננו יודעים בוודאות מיהו כהן [דבזמן הזה יש לן רק כהני חזקה ולא כהני יחס], ולא יודעים בדיוק את המיקום המדויק שכשר לבנות עליו את המזבח להקרבה, וגם איננו יודעים מהו התכלת לבגדי כהונה, אם כן לא שייך להתיר טומאת המקדש דאורייתא כשלא ברור כלל שאנו יכולים לקיים המצוה. 

2. מה שכן נכון וראוי לעשות, הוא כמו שכתב בשו"ת ציץ אליעזר (שם אות טו) שמי שנמצא בירושלים ישתדל להיות בזמן שחיטת הפסח על יד הכותל המערבי ולומר שם פסוקי קרבן פסח וכו', ולהרבות בתחנונים לפני יושב מרום שיראנו בבנינו וישמחנו בתיקונו, וישמשו בזה כשליחי ציבור של המוני בית ישראל במקומות וארצות פיזוריהם, להתעוררותא דלעילא, וכפי שמצינו באמת בספר אלה מסעי למהר"ם חאגיז ז"ל שמספר שכן היה נוהג זקנו המהר"ם גלאנטי ז"ל, וכפי שידוע ומקובל שכך נהגו גם יתר הגדולים ואנשי מעשה שבכל הדורות.

3. ואם ביקשת עצה מדוד המלך ע"ה לעצירת המגיפה, הנה קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו, וכמו שכתב הטור אורח חיים (סימן מו) בשם רב נטרונאי, דוד המלך עליו השלום תיקן מאה ברכות, כי בכל יום היו מתים מאה נפשות מישראל ולא היו יודעין על מה היו מתים, עד שחקר והבין ברוח הקדש ותקן להם לישראל מאה ברכות.

מי יתן שנזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בירושלים הבנויה במהרה!

בברכה,

הלל מאירס