שמירת התורה בתקופת מלכים רשעים

שלום וברכה,

הזקנים הם הסנהדרין, שבעים אנשי כנסת הגדולה אשר הורו את העם הלכה, הם נבחרו עוד בדור המדבר בימי משה רבנו, והסמיכו שבעים זקנים עד חורבן בית המקדש השני. בתנ"ך עצמו אנו מוצאים עדות לתקנות שתיקנו הזקנים, לדוגמה בספר עזרא תמצא תקנות שתיקן עזרא הסופר בימי שיבת ציון, ובימי מרדכי תוקנה קריאת המגילה - אלו תקנות שתיקנו החכמים, ולכן הם נקראו בשם "מצוות דרבנן". ראה על כך מאמר "סמכות החכמים מן התורה":

https://www.hidabroot.org/article/2587

התורה כותבת בפירוש שה' שם את רוח קודשו על חכמי ישראל: "וירדתי ודיברתי עימך שם, ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם" (במדבר יא, יז).
המצווה לשמוע לפסיקת החכמים נמצאת בתורה:
"עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה - לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים יז, יא)
 
והנהגה זו נאמרה בכל דור ודור:
"ובאת אל הכהנים הלוים ואל השֹׁפט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט" (דברים יז, ח-ט).
"אל השופט אשר יהיה בימים ההם - אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך" (משנה עדויות א, ה)
עוד נאמר בפירוש בתורה לשמוע להוראותם של זקני הדור: "שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (דברים לב, ז).
התורה מצווה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-מִשְׁמַרְתִּי" (ויקרא, פרק יח, ל), ולמדו מכאן חכמים: "עשו משמרת למשמרתי" (יבמות כא, א).
כידוע, מרדכי ועזרא הסופר תיקנו תקנות עוד בימי התנ"ך, בימי בית המקדש.
 

תמיד היה גרעין תורני של עשרות אם לא מאות אלפי לומדי תורה בישראל, בראשם שבט לוי והכהנים.

רק הבט וראה כיצד לאחר 2000 שנות גלות חזרו יהודים מכל קצוות תבל עם אותן תפילין, אותה ציצית, אותה שבת, אותו סדר פסח וכו' וכו'. כך שלא ניתן לומר שהתורה שבכתב או שבעל פה נשכחה ח"ו. לכן לא נמצא מחלוקת בגמרא האם תפילין צריכות להיות מרובעות או שחורות וכיוצא באלו השאלות. המחלוקות בחז"ל עוסקות תמיד בפרטים הקטנים, ולא בעיקרים שמוסכמים בפי כל. 

כמו כן, אנו יודעים שבורא עולם קורא את כל הדורות מראש. מי שאכן מאמין שספר התורה ניתן מבורא עולם - כבר יודע שהתורה לא שונתה ולא נשכחה במרוצת הדורות, כי ה' הבטיח בתורתו: "כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא, כא).

וכן גם הבטיחו הנביאים: "ואני זאת בריתי אותם, אמר ה', רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך - לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם" (ישעיהו נט, כא). זו הבטחה אלוקית שהתורה לא תישכח.

לכל אורך ההיסטוריה עם ישראל היה תמיד נאמן לתורה והאמונה בה'. כל מי שסטה מדרך התורה - התבולל ונאבד מעם ישראל לאורך הדורות (עובדי אלילים, מתיוונים, מתנצרים).

לא היתה אפילו תקופה אחת בהיסטוריה שלא שמרו את התורה.

בספר שופטים לא היה אפילו דור אחד בלי שופט עליון ששפט את כל ישראל על פי חוקי התורה, וזאת מלבד הסנהדרין של שבעים הזקנים ובתי הדינים שהיו בישראל.

חפני ופנחס זכו לביקורת עוד בימי חייהם, ושמואל הנביא פסק הלכות בדורם, והמליך מלכים בישראל, מלבד הסנהדרין שפעלה תמיד כרשות מחוקקת לצד הנביא. מה גם שצריך להבין שהתורה מקצינה מאוד את חטאי העם, ומאשימה את העם על התרשלות של יחידים. לדוגמה, עכן גזל מן החרם וכל ישראל הואשמו בגזילה. בחטא העגל חטאו כ-3000 איש, אך כל עם ישראל נאשם מאחר שלא מחה.

ואצל הצדיקים הקב"ה מדקדק כחוט השערה.

"בית דינו" הם 23 דיינים שהיו רשאים לדון דיני נפשות.

סדרת הכתבות הבאה מבארת מהי בעצם תורה שבעל פה, וכיצד הוא מורכבת. מומלץ לקרוא לפי סדר:
1. מה בעצם קיבלנו בהר-סיני? חלק א' - האם קורח קרא בתורה על כך שייבלע באדמה?
https://www.hidabroot.org/article/235818
2. מה בעצם קיבלנו בהר-סיני? חלק ב’ - מהי תורה שבעל פה, ומדוע נמסרה דווקא בעל פה?
https://www.hidabroot.org/article/236046
3. מהי בעצם תורה שבעל פה? חלק א' - קיבלנו תורה בהר-סיני, אז מנין הגיעו מחלוקות בהלכה?
https://www.hidabroot.org/article/236215
4. מהי בעצם תורה שבעל פה? חלק ב’
https://www.hidabroot.org/article/236789

בברכה,

דניאל בלס