מהי שבת מברכים?

שלום וברכה

שבת מברכים היא השבת לפני ראש חודש שבה מכריזים על הראש חודש הקרב ובא, ומתפללים שהחודש יהיה חודש מוצלח וטוב. ברכת החודש נהוגה גם אצל בני ספרד, ואעתיק מספר התודעה את ענייניו ברכת החֹדש: שבת שקודם ראש חֹדש, מברכין על החֹדש ומכריזין עליו בבית הכנסת אחר קריאת התורה וקודם מוסף, שראש חֹדש פלוני יהיה ביום פלוני, ומוסיפין להכרזה זו תפילה תחילה וסוף.

הכרזה זו עם התפילות הנלוות אליה (`יהי רצון` ו`יחדשהו`), נקראת `ברכת החֹדש`, והשבת שמכריזין בה על החֹדש נקראת `שבת מברכין`: `ברכת החֹדש` זו שנהגו בכל תפוצות ישראל, עושין אותה בשבת, כי בשבת מתקבצים כל ישראל לבתי הכנסיות ואפילו אותם שאין רגילים לבקר בהיכל ה` בימות החול. ומודיעים להם מתי יחול ראש חֹדש בשבוע הבא, וידעו לסדר תפילותיהם כדין ראש חֹדש, והנשים יֵדעו להמנע ממלאכה שנהגו שלא לעשות בראש חֹדש: ועוד יש בברכה זו שעושין ברבים וביום קהילה לַכֹּל (בשבת, שהכל מתקהלים בביהכנ"ס), משום זכר לקידוש החֹדש שהיו הסנהדרין עושים בכל חֹדש וחֹדש, כשבאו עדים והעידו שראו את הירח החדש, וקדשו בית דין את החֹדש על פיהם: וקידוש זה היה נעשה בעסק גדול ובברכות ובתשבחות.

זקני סנהדרין וחשובי ירושלים היו יושבים וממתינים לעדי החֹדש. באו עדים - חוקרים אותם ואם היתה עדותם מכוונת - בית דין אומרים: מקודש החֹדש - מקודש! והיו מברכין שלש ברכות על כוס יין: ברכה ראשונה - על היין: ברכה שניה - ברוך אתה ה` אלקינו מלך העולם אשר גלה סוד חידוש הירח, הורם ולמדם זמנים חדשים וימים טובים, מנה נבונים סודרי עתים וכו` ברוך אתה ה` מקדש ישראל וראשי חדשים.

ואומר לאחר סיום הברכה: הודו לה` כי טוב!: ברכה שלישית - אליהו הנביא במהרה יבוא אלינו, המלך המשיח יצמיח בימינו, כהיום הזה בירושלים ששים ושמחים כולנו בבנין בית המקדש - ירבו ימים טובים בישראל, ירבו תלמידי תורה בישראל - מקודש החֹדש, מקודש וכו` מקודש בתורה, מקודש בהלכה, מקודש בעליונים, מקודש בתחתונים, מקודש. ברוך אתה ה` מקודש בציון מקודש בירושלים, מקודש בכל מקומות ישראל, מקודש בפי רבותינו, מקודש בבית הועד. ואומר לאחר סיום הברכה: הודו לה` כי טוב!: ולפי שמצוַת קידוש החֹדש היתה מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל בגאולתם הראשונה ממצרים, ולפי שבה תלויה קביעת כל המועדים ורוב הענינים הנתלים בהם, לכן עשו אותה סנהדרין ברגש בהודיה ובברכה: ועכשָׁו שאין לנו סנהדרין מעברי שנים ומקדשי חדשים, עושים זכר לקידוש החֹדש בברכה שאנו מברכין עליו בשבת הקודמת לו, וקבעו בה תפילות מענין היום:

אין מברכין על החֹדש אלא אחת עשרה פעמים בשנה (ובשנה מעוברת - שתים עשרה פעמים) שכן אין מברכין על חֹדש תשרי, כאמור למעלה: ובנוסח `יהי רצון` הנהוג אצל קהילות האשכנזים לומר לפני ההכרזה, מבקשים על חיים טובים שיתחדשו עלינו בחֹדש הבא - באחת עשרה לשונות של טובה. חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של טובה וכו`, וכוללים בכך כל חדשי השנה בברכת כל חֹדש וחֹדש, מלבד חֹדש תשרי שאין כוללים, מפני שכל ענינו של חֹדש זה - שחותכים בו חיים לכל השנה. (ובשנה מעוברת - אדר ב` כלול בברכת אדר א`): ותפילה זו קדומה היא ביותר, ורב, תלמידו של רבנו הקדוש, היה רגיל לאמרה בכל יום אחר תפילתו (בלא הקטע `שתחדש עלינו את החֹדש הזה לטובה ולברכה`): נכון לידע זמן המולד בשעה שמברכין על החֹדש: וכשם שקידוש החֹדש היה מעומד, כך ברכת החֹדש אומרים אותה מעומד (בעמידה), משעה שהחזן מתחיל: `מי שעשה נסים לאבותינו`.

ונוסח זה שאנו אומרים בברכת החֹדש - מי שעשה נסים לאבותינו וכו` הוא יגאל אותנו בקרוב - תקנו לומר כך, מפני שמצוה זו נתנה לראשונה בשעת גאולה, משום כך מבקשים שנוכל לעשותה גם היום מתוך גאולה וקיבוץ כל נדחי ישראל מארבע כנפות הארץ: ב`שבת מברכים` אין מזכירים נשמות המתים ואין אומרים `אב הרחמים`, מפני שיש בה תוספת של שמחה, אבל אומרים אב הרחמים בשבת מברכין שבימי הספירה, ויש אומרים גם בשבת שמברכין ראש חֹדש אב, כיון שאין השמחה בה מרובה בגלל האבלות שנוהגים בימים אלה. והנוהגים כהגר"א אין אומרים אב הרחמים בכל שבת מברכין חוץ משבת שמברכין ראש חֹדש אב. וכמנהג הספרדים אומרים `המרחם` והיא תפילת `יזכור`, בכל השבתות: וזה נוסח בני ספרד. הכרזת ראש חודש: בשבת שלפני ראש חודש, אפילו בראש חודש אב, מכריזים ראש חודש ואומרים "יהי רצון", חוץ מראש חודש תשרי, שאין מכריזין, דכתיב, "בכסה ליום חגנו".

ונכון לידע המולד קודם, ולכן יש נוהגים להכריז בשעת קריאת "יהי רצון" על זמן המולד בדיוק: יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם לְכוֹנֵן אֶת בֵּית חַיֵּינוּ וּלְהָשִׁיב שְׁכִינָתוֹ לְתוֹכוֹ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם לְרַחֵם עַל פְּלֵיטָתֵנוּ. וְלַעֲצוֹר הַמַּגֵּפָה. וְהַמַּשְׁחִית. וְהַחֶרֶב. וְהָרָעָב. וְהַשְּׁבִי. וְהַבִּזָּה. מֵעָלֵינוּ וּמֵעַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם לְקַיֵּם לָנוּ אֶת כָּל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל. הֵם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְתַלְמִידֵיהֶם. בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהִי רָצוֹן מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת בְּשׂוֹרוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת.

מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ וְאִמְרוּ אָמֵן: מִי שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ וּמִמִּצְרַיִם גְּאָלָם. הוּא יִגְאַל אוֹתָנוּ וְיָשִׁיב בָּנִים לִגְבוּלָם. בְּסִימָן טוֹב יְהֵא לָנוּ רֹאשׁ חֹדֶשׁ (פלוני) בְּיוֹם (פלוני ופלוני) (חִדּוּשֵׁיהּ בְּיוֹם (פלוני) וּקְבוּעֵיהּ וּמִנְיָנֵיהּ בְּיוֹם (פלוני) יְחַדְּשֵׁהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלֵינוּ וְעַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם. לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה. לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה. לִישׁוּעָה וּלְנֶחָמָה. לְפַרְנָסָה וּלְכַלְכָּלָה טוֹבָה. לִשְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת. וְלִבְשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת. (בחורף - וְלִגְשָׁמִים בְּעִתָּם). (בקיץ - וּלְטַלְלֵי בְרָכָה). וְלִרְפוּאָה שְׁלֵמָה. וְלִגְאֻלָּה קְרוֹבָה. וְאִמְרוּ אָמֵן: בברכה - בנימין שמואלי