האם התורה נאבדה בזמן מסוים?

שלום וברכה

זוהי שאלה עתיקת יומין, והרבה כבר בקשו לנגוח אותנו עם שאלה זאת, אולם חכמינו זכרונם לברכה כבר השיבו על כך תשובות המספקות כל מי שרוצה לקבל את האמת. חס ושלום שנשתכחה תורה בשום זמן מן הזמנים, לא תורה שבכתב ולא תורה שבעל פה, הקדוש ברוך הוא הבטיח אותנו על כך במאמרו (דברים לא כא): "כי לא תשכח מפי זרעו", שזוהי הבטחה קיימת לעולמי עד שלא יהיה מצב שהתורה תישכח לגמרי מבני ישראל.

וכך אמר גם הנביא (ישעיהו פרק נט): "וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר ה`, רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר ה` מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם". שזוהיה התייחסות מפורשת לתורה שבעל פה, ככתוב `דברי אשר שמתי בפיך – לא ימושו מפיך. אלא מה, בוא ניקח את המצב כיום וניווכח באמיתות הדברים, בראשית קום המדינה הקימו לדאבונינו פה בארצינו הקדושה, קיבוצים על טהרת הכפירה בעיקר וכפירה בתורה, הלא המה הקיבוצים של השומר הצעיר ועוד, זקניהם של המתיישבים היו על הרוב יהודים של צורה תלמידי חכמים יראים ושלמים, שהיו מהם אף רבנים בעלי שם בקיאים בכל התורה כולה, [אני יודע אישית, על רב גדול שחיבר המון ספרים והוא כיום אחד מעמודי הפסיקה של הידות, ולדאבונינו יש לו צאצא המשמש כחבר כנסת מטעם מר"ץ], עכשיו, אם יקרה הנס, וירשו לאיזה רב להיכנס לקיבוץ `עין חרוד` לדבר בפני המתיישבים בהלכות תפילה ושבת וכדומה, הלא בוודאי יסתכלו עליו כאומר דברים חדשים לגמרי, אכן, יש בשבעים שנות כפירה בכדי להשכיח כל זכר של תורה.

אף אם ירבו קיבוצים כאלה, ואף אילו היו כל קיבוצי הארץ במצב כזה, ה` ישמור, ברית כרת עמנו הקב"ה שישארו אנשים נאמנים להקב"ה ולתורתו שישאו עמם את הגרעין, והם ישמרו על התורה בטהרתה ללא כל פגם, בין בתורה שבכתב ובין בתורה שבעל פה, בכדי שאם ישתנו התנאים ורוח טהרה תעבור בארץ, יוכלו המה להחיות את העצמות היבשות וללמד את העם תורת משה כנתינתה. וזוהי ההבטחה האלוקית שהתרחשה בהרבה זמנים במשך ההיסטוריה, בראשית ההתיישבות היהודית באירופה לא היו שם אנשים שהיו בקיאים בתורה שבעל פה, עד שהקב"ה למען בריתו אשר כרת עמנו, הכין לנו את `ארבעת השבויים` שבצירוף מקרים מדהים, נשבו מבבל מרכז התורה בזמן ההוא, ממש לפני שקיעתה, והובאו אחרי כבוד לאירופה ולאפריקה בכדי להביא את התורה שבעל פה למרכזי התורה המתחדשים במקומות הללו. גם כיום לולי הברית שכרת עמנו הקב"ה, בדרך הטבע היו מצליחים ראשי הציונות להשכיח שם אלוקים ותורת משה מקרב הארץ, וכפי שעולה כיום מן המסמכים והיומנים האישיים של האנשים הלא דגולים אלו, לולי ה` שהיה לנו ונגד כל הסיכויים הציל הקב"ה את ראשי היהדות החרדית ששמרו על התורה בטהרתה ללא כל סיג ופגם, איך צעק אחד מחברי הכנסת בגן סקיר לפני שמונה שנים: "אנחנו חשבנו שתוך שנות דור הם כבר לא יהיו עוד, אנחנו לא רוצים אותם אצלינו", `אנחנו חשבנו` אבל `רבות מחשבות בלב איש ועצת ה` היא תקום`. ועכשיו נחזור להיסטוריה החוזרת על עצמה מדי פעם, מנשה מלך יהודה היה עובד עבודה זרה, עד שאמרו רבותינו ז"ל כי מנשה היה קודר את השמות הק` הכתובים בתורה, וכותב שם עבודה זרה תחתיהם, שנות העריצות שלו שלא נתן ללמד תורה לבני ישראל, יחד עם השנים בהם מלך בנו המלך אמון הרשע, שגם הוא לא נתן ללמד תורה לבני ישראל, ארכו כשבעים שנה וקצת יותר, יש בידי שבעים שנות כפירה בכדי לעקור את התורה מפיות כלל בני ישראל, אך מה שלא ידעו המלכי האלה כי כל אותה העת הקב"ה שומר על הברית שלא תישכח התורה מפי זרעו, והשאיר לנו את השושלת המקבלת איש מפי איש, עד משה רבינו שהם וקבוצה הקטנה יחסית מתלמידיהם הם שהצילו את התורה לזמנים יותר טובים, וכך נשמרה התורה בטהרתה. כל אותה עת נורא ואיום, למדו את התורה שבכתב ושבעל פה, בשקט בשקט, הרחק מעיניהם של העריצים והמושלים, אליהו הנביא קיבל את התורה כולה מאחיה השילוני ובית דינו. ואלישע קיבל מאליהו ובית דינו. ויהוידע הכהן קיבל מאלישע ובית דינו. וזכריה קיבל מיהוידע ובית דינו.

והושע קיבל מזכריה ובית דינו. ועמוס קיבל מהושע ובית דינו. וישעיה קבל מעמוס ובית דינו. ומיכה קיבל מישעיה ובית דינו. ויואל קיבל ממיכה ובית דינו. ונחום קיבל מיואל ובית דינו. וחבקוק קיבל מנחום ובית דינו. וצפניה קיבל מחבקוק ובית דינו. וירמיה קיבל מצפניה ובית דינו. והוא זה שזכה להגיע לזמנים יותר טובים, והוא עמד לנס עמו בימי יאשיהו כשהתהפכו פני הדברים, וכשבקשו בני ישראל ללמוד על תורת אבותיהם ידעו אל מי לפנות, אל ירמיהו ובית דינו ששמרו על התורה בטהרתה, וכך נשמך הדבר שברוך בן נריה קיבל מירמיה ובית דינו. ועזרא ובית דינו קיבלו מברוך בן נריה ובית דינו. בית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה והם חגי זכריה ומלאכי דניאל וחנניה ומישאל ועזריה ונחמיה בן חכליה ומרדכי בלשן וזרובבל והרבה חכמים עמהם עד מאה ועשרים זקנים.

האחרון מהם הוא שמעון הצדיק והוא היה מכלל המאה ועשרים. וקיבל תורה שבעל פה מכולם והוא היה כהן גדול אחר עזרא. והוא הראשון לחכמי המשנה. כך שמר הקב"ה את הברית, וכך הדבר נמשך לעינינו ממש, יום יבוא והוא לא רחוק, בו יקיים הקב"ה את דברו וישלח רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דבר ה`, ואז יפתחו הקיבוצים את שעריהם, ובתי הספר הממלכתיים את דלתותיהם, ויקראו לחכמי ישראל ללמד אותם אורחות יושר, ותורת סיני שבכתב ושבעל פה, היא תהיה השיעור היסודי אצל כל שדרות העם, ואז יפתחו את פיהם ויחשבו כי תורה זו חדשה היא כי לא שמעוה מעולם לא מאבותיהם ולא ממוריהם, אך האמת תהיה ידועה כי תורה חדשה זו היא עתיקת יומין והיא שניתנה לאבות אבותינו ביום מעמד הר סיני לפני כשלשלת אלפים ושלש מאות שנה.

זוהי הפשט בסיפור ספר התורה כפי מה שביאר הרד"ק (מלכים ב פרק כב פסוק ח), אולם יש בזה מדרש חז"ל המיישב את הדברים באופן אחר, והנני מצרף לך את הביאור הנוסף מדרשות אחד הראשונים הנקרא "דרשות ר"י אבן שועיב", וראה גם בספר העיקרים מאמר שלישי פרק כב. בהצלחה – מנשה ישראל דרשות ר"י אבן שועיב פרשת חיי שרה סיבת החורבן היתה עזיבת התורה כמו שאמר מי האיש החכם ויבן את זאת וגו`, ויאמר יי` על עזבם את תורתי, וזה אירע בזמן מלכי ישראל ויהודה הרשעים, ובימי אחז ואמון. וכמו שאמרו ז"ל למה נקרא שמו אחז שאחז מפתחות בתי כנסיות ובתי מדרשות. וכתיב כי אמון הרבה אשמה, וכמו שכתוב ביאשיהו החסיד ויקרא באזניהם את כל דברי ספר הברית וגו`, שהיו הדברים חדשים באזני המון העם. וכן בעזרא וימצא כתוב וגו`, על ענין הסרת הנכריות, ואין ספק כי היו שם חכמים גדולים לאלפים יודעי התורה כי לא נשכחה מהם, אבל קצת העם או רובן היו שוכחים אותה והיו הדברים חדשים בעיניהם.

וראיתי לזכור כאן ענין אחד שהוא מסופר בנביאים. עד כי הגוים שואלים אותו ואומרים כי כל התורה נשכחה מישראל זמן גדול, והוא ענין ספר תורה שמצא חלקיהו הכהן, והטוען אומר כי מכאן נראה שנשכחה התורה מאומתינו בבית הראשון, והראיה כי כשקרא שפן הסופר באזני המלך יאשיהו חרד וקרע בגדיו ושלח לחולדה הנביא` להתפלל בעדו ובעד העם, והתשובה לזה כי חלילה כי התורה לא נשתכחה מישראל בשום זמן, והשם הבטיחם על זה דכתיב לא תשכח מפי זרעו, ואמר הנביא ואני זאת בריתי וגו`, לא ימושו מפיך, והיא ההבטחה לא ציווי לבד, ובזה היה די לכל מאמין, כי השם יתברך היודע העתידות הבטיחנו בזה והוא המגיד מראשית אחרית, אבל כדי להשיב את אפיקורוס נוכיח זה בראיות ברורות, אתה יודע כי חזקיהו מלך יהודה היה בתכלית החסידות והרביץ תורה בישראל להשיבם בתשובה שלימה, כמו שכתוב וילכו השרים הרצים באגרות מיד המלך ושריו, בכל ישראל ויהודה, ובמצות המלך לאמר בני ישראל שובו אל יי` אלקי אברהם יצחק וישראל וגומר, וכתיב גם ביהודה היתה יד האלקים לתת להם לב אחד וגומר,

ומצינו בדברי רז"ל שבדקו מדן ועד באר שבע, ולא מצאו איש ואשה תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בטומאה וטהרה עד שהפליגו ואמרו שקר החן זה דורו של משה, והבל היופי זה דורו של יהושע, אשה יראת יי` זה דורו של חזקיהו, ואמר למה נקרא שמו חזקיהו שחזק ישראל לאביהם שבשמים, ואמר וחובל עול מפני שמן, חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו, וכתיב גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו, ולא היה בין זמנו של חזקיהו עד זמן שמצא חלקיהו הכהן את הספר אלא שבעים שנה ויותר מעט, ובזמן כזה לא תשכח תורה מישראל כי בין חורבן בית ראשון לבנין בית שני ע` שנה, ולא נשתכח ענין בית ראשון, דכתי` בעזרא ורבים מהכהנים והלוים וראשי האבות אשר ראו את הבית הראשון וגומר, ואם זה בהיותם מפוזרים מפני החרב והרעב, כל שכן בהיותם שאננים,

ובימי עזרא כתיב שם ויביא עזרא הכהן את התורה ויקרא וגומר, ואם בהיותם פזורים לא נשתכחה בשבעים שנה, כל שכן בהיותם בהשקט ובבטחה. ומה שכתב בעזרא שהיו דורכים גתות בשבת, לא היה זה מחסרון התורה אלא מזדון העם בקצת ההמון, וכן תמצא זה בזמן ירמיהו ויחזקאל דכתיב ואת שבתותי חללו, וכתיב מביאים משא ביום השבת, והיו עובדים לבעלים, ולא היה זה מחסרון התורה. והנה במדבר בסוף ארבעים יום ששמעו אנכי ולא יהיה לך, עבדו העגל, וכל זה ראיה חזקה לטוען עלינו.

ומה שכתוב בחלקיהו הסופר תורה שמצא הוא, כי כשמלך אמון הרשע על כל המלכים כמו שכתוב כי הוא אמון הרבה אשמה, ולא היה מקיים התורה החביא את ספר התורה הנמצא בית יי` אותו שהיה קורא בו המלך מקץ שבע שנים במועד וגומר, לפי שרצה שלא ישמעו העם דברי התורה ויתנהגו בנימוסיו, שלא ישמעו ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה זובח לאלוקים יחרם וגומר, כי יהיו מורדים בו וגנזו אותו במחבוא שלא יוכל אדם למוצאו, וכשמלך יאשיהו בנו והיה ירא שמים, צוה לחפש אחר אותו ספר ולא מצאו עד בשמונה עשרה שנה למלך יאשיהו שעלה חלקיה הכהן להוציא הכסף לחזק בדק הבית,

כמו שכתוב שם ומצא הספר, ויתכן שמצאו ביסודות הבית כשהיה מחזק אותו, או שמצאו בלשכה במקום שהיה שם הכסף שלא היה נכנס אדם שם, וכן כתיב שם ובהוציאם את הכסף מצא חלקיה הכהן את ספר תורת יי` ביד משה, ושלח לבשר המלך כי נתייאש כבר ממנו שחשב שנשרף או נקרע ונאבד, והיה אצלו ענין גדול שאותו הספר היה מכתיבת משה רבינו עליו השלום אותו שכתוב בו לקוח את ספר התורה וגומר, ובו היה קורא המלך, ולכן אמר ספר התורה מצאתי בה"א הידיעה, ובדברי הימים את ספר תורת יי` ביד משה, ומה שפחד המלך וקרע בגדיו, כי נמצא הספר נגלל משני קצותיו על ארור האיש אשר לא יקים וגומר, כמו שאמרו חכמים בירושלמי.

וידוע כי על פי ההלכה ספר התורה לתחילתו הוא נגלל, וזה נמצא כשהוא מגולל משני קצותיו על ענין הקללות שבמשנה תורה,ועל זה קרע את בגדיו שראה שנגלל על פסוק יוליך ה` אותך וגומר, פחד עליו ועל העם ושלח לחולדה הנביאה, כי כשמצאו נגלל שלא כמנהג הנהוג ידע כי מה` יצא הדבר, ויצא להם ענין הקללות, תחלה חרדו עליהם ועל הבית, וכששלחה להם חולדה מה ששלחה וידע יאשיהו כי הפורענות תבא, צוה לגנוז הארון שלא יתחלל על ידי האויבים וצנצנת המן ושמן המשחה ומקל אהרן כמו שמוזכר בסוטה וביומא. ובעבור היות הספר דבר גדול שהיה מכתיבת משה, הכאיבם אבידתו ונתבשרו במציאותו ופחדו כשמצאו נגלל על הפורענות כמו שביארנו.