אמיתות ההגדה

שלום וברכה,

לא שונתה כלל, אלא נוסף עליה.

בתורה עצמה מסופר על ליל הסדר הראשון, שעשו בני ישראל עוד בזמן היותם במצרים - בזמן שהבכורות מתו. התורה מצווה את בני ישראל לספר על יציאת מצרים בליל הסדר, בכל שנה (שמות, פרק יב):

"כא וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  מִשְׁכוּ, וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם--וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח.  כב וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף; וְאַתֶּם, לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח-בֵּיתוֹ--עַד-בֹּקֶר.  כג וְעָבַר יְהוָה, לִנְגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, וְרָאָה אֶת-הַדָּם עַל-הַמַּשְׁקוֹף, וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת; וּפָסַח יְהוָה, עַל-הַפֶּתַח, וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית, לָבֹא אֶל-בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף.  כד וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, לְחָק-לְךָ וּלְבָנֶיךָ, עַד-עוֹלָם.  כה וְהָיָה כִּי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יִתֵּן יְהוָה לָכֶם--כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר; וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הָעֲבֹדָה הַזֹּאת.  כו וְהָיָה, כִּי-יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם:  מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת, לָכֶם.  כז וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח-פֶּסַח הוּא לַיהוָה, אֲשֶׁר פָּסַח עַל-בָּתֵּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, בְּנָגְפּוֹ אֶת-מִצְרַיִם, וְאֶת-בָּתֵּינוּ הִצִּיל; וַיִּקֹּד הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ.  כח וַיֵּלְכוּ וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ.  {ס} " 

(שמות יג, ח): "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם".

"זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה".

דברי התנאים כמובן נוספו להגדה, כמו גם שירים ופזמונים שונים (חד גדיא, אחד אלוקינו ועוד בדורות מאוחרים). עיקר ההגדה הוא סיפור יציאת מצרים בליל הסדר, שבזה עוסקת כל ההגדה, והיה אפשר להוסיף עליה עוד ועוד פירושים ואגדות כל עוד הם עוסקים ביציאת מצרים - שזו מצוות ליל הסדר. אלא שהחכמים תיקנו נוסח אחיד כדי לספר על יציאת מצרים, וכל המרבה הרי זה משובח. כך מסופר בהגדה:

"מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן-עֲזַרְיָה, וְרִבִּי עֲקִיבָא, וְרִבִּי טַרְפוֹן,
שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרָק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה,
עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם; רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית:"!

כלומר, היו חכמים שהרבו לספר ביציאת מצרים כל הלילה, ולא קראו רק את ההגדה. אך המינימום הוא קריאת ההגדה שתיקנו חז"ל (כי עד תיקון הנוסח האחיד היו בני ישראל מספרים ביציאת מצרים בליל הסדר כל הלילה, ועם ירידת הדורות תוקן נוסח אחד לכולם כדי שלא יפחיתו ממנו).

בברכה,

דניאל בלס