שכל, חכמה ותמימות

בס"ד
שלום לכבוד הרב, ברצוני לשאול לגבי חכמה לצד תמימות,
מה זה להיות תמים, מה הכוונה בזה ואיך זוכים לזה? ואיך לצד התמימות ניתן להיות חכם ומשכיל?

שמעתי בהרצאה של הצדיק הרב יאשיהו יוסף פינטו שליט"א לגבי סוגי אמונה, הרב הסביר שיש שלושה סוגי אמונה, אמונה תמימה שהיא אמונה שלא תלויה בשכל, אמונה שכלית שהיא אמונה שתלויה בשכל, ואמונה ניסית שזו אמונה שתלויה בנס כלשהו שאדם נחסף אליו.
הרב הסביר שאמונה שכלית בה שואלים את הקב"ה שאלות והשכל נכנס לאמונה היא לא אמונה טובה. ושאמונה בה' צריכה להיות אמונה תמימה בלי שאלות ובלי חקירות.

התקשתי להבין את הכוונתו של הרב הצדיק,
יהודי נדרש ללמוד את התורה כפי שנכתב ביהושע פרק א פסוק ח
"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה למען תשמר לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל"

ונאמר "דע מה שתשיב לאפיקורס" למה שיהיה חשוב לדעת מה להשיב לאפיקורס אם השכל לא טוב לאמונתו?

ובכלל חכמת הגמרא שמעלה קושיות והתפלפלויות שכליות ביותר לצורך עבודת ה' ויוצא מן ההקשיות והפילפולים הלכות שאיתן אנחנו עובדים את ה'.
להבנתי יוצא בזה שבעזרת השכל אנחנו מקיימים רצון הבורא, וככל שמקימים יותר מצוות, מצייתים להלכות ולומדים על תיקון המידות אז גם עולים באמונה ואם כך, לא יוצא שהשכל תורם לאמונה?

בנוסף העולם הזה מלא בנסיונות בכל פינה עורב שקר , איך ניתן לזכות להיות תמים עם ה' באמת כשמכירים כלכך הרבה שקרים?

תודה וברכה