האם יש מקור לא לנחם אבלים בשלושה ימים הראשונים?

שלום רב,

אכן הדיוק הזה בפסוק כתב האלשיך הקדוש בספרו תורת משה (פרשת וישב) וזה לשונו: ולא ערבו אל לבם בניו ובנותיו לנחמו מיד כי ראו כי גדל הכאב מאד, עד שויתאבל על בנו ימים רבים, שהוא לפחות ימים שנים, רבים שלשה, אז ויקמו כלם לנחמו. ע"כ.

וכה כתב הגאון רבי חנוך דוב פדווא זצ"ל בספרו שו"ת חשב האפוד חלק ג' (סימן צח) שנהוג עלמא בתנחומי אבלים שמהדרים ללכת לנחם את האבל רק אחר ג' ימים, והיה תמיד פשוט בעיניו שאין לזה שום מקור, עד שבמקרה מצא בספר האלשיך הקדוש כנ"ל. וכתב: והנה אף על פי שלא מצינו מקור בהלכה שיהיה ענין לא ללכת לנחם את האבל לפני שלשת ימים, מצאנו באגדה דהיינו בספרו של האלשיך הקדוש, שיש בזה עדיפות לנחם את האבל רק אחרי שלשת ימים. ע"ש.

אולם המהרש"ם זצ"ל בספרו דעת תורה (יורה דעה סימן שעו סעיף א) כתב להוכיח מדברי הגמרא במועד קטן (דף כא סוף עמוד א) ורש"י ותוספות ורא"ש שם, וכן מהגמרא שם (דף כ תחילת עמוד א) שאפשר לנחם את האבל גם בתוך ג' ימים ראשונים.

וכן בספר חזון עובדיה אבלות חלק ג' (עמודים עא-עג) הוכיח מדברי הגמרא בברכות (דף יז עמוד ב) וכתובות (דף ח עמוד ב) שאפשר לנחם גם בג' ימים ראשונים. ושכן הוא מפורש בדברי הרמב"ם (הלכות אבל פרק יג הלכה ב) שכתב, ובכל יום ויום משבעת ימי אבלות, באים בני אדם לנחמו. ולכן דעתו שם, שאין זה מנהג ותיקין להקפיד לנחם דווקא אחר שלושה ימים.

בשורות טובות,

הלל מאירס